Abstract
המאות התשע-עשרה והעשרים הונחו על ידי פרדיגמה חינוכית שעיקריה הם שניים: מספר שנות לימוד חובה לכל תלמיד ותוכניות ליבה מגוונות מותאמות לאוכלוסיות מיוחדות. פרדיגמה זו הביאה למהפכה שהתפשטה במאה העשרים בכל רחבי תבל והצעידה את המין האנושי להישגים רבים. אכן, מלאכת החינוך עוד לא תמה. הפערים בין בתוך החברות ובין החברות עדיין גדולים. סגירת פערים אלה לדעת רבים היא האתגר של מערכות החינוך במאה העשרים ואחת. להתמודדות מוצלחת עם אתגר זה, לדעתם, יש להוסיף פדגוגיות חדשות, אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, תכניות ליבה מעודכנות וצוותי מורים בעלי אופקים רחבים ואומץ לב המסוגלים לעשות את התיקון הנדרש.
האתגר אכן ראוי ויכולנו להסתפק בו אילו השינויים המתרחשים לא היו מהירים כל כך.
מאמר זה מציע דרכים להתמודד עם סוגיה מבלי שיזעזעו את הפרדיגמה הבית ספרית והן עשויות לרענן אותה ולהניע מהלך של שותפות מורים, הורים וילדים שתשפר את דפוסי הארגון והפעולה של מערכת החינוך.
| Translated title of the contribution | What can we improve without a suitable educational paradigm for the 21st century? |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Title of host publication | עתיד החינוך |
| Editors | Y. Harpaz |
| Place of Publication | Tel Aviv |
| Publisher | הקיבוץ המאוחד |
| State | Published - 2019 |