עקרון המעמד בדיונים על נצחיות עונש הגיהינום אצל הר"ן, רח"ק ואלבו

עקרון המעמד הוא עקרון צדק גמולני שנעשה בו שימוש בדיונים תיאולוגיים ופילוסופיים בסוגיית הצדקתה המוסרית של תפיסת נצחיות עונש הגיהינום. עיקרון זה קובע כי מידת חומרתה של עבירה נתונה שביצע אדם פרופורציונלית גם למעמדו של מושא העבירה (הצד הנפגע), ולא רק לגודל הנזק שגרם או שתכנן לגרום. כלומר, ככל שמעמדו של הצד הנפגע גבוה יותר, כך חמורה יותר העבירה שעבר הצד הפוגע, ולכן יהיה מוצדק להטיל עליו עונש חמור יותר. ביחס לעונש הגיהינום נטען, על בסיס עיקרון זה, כי היות שהאל הוא מושא החטא והיות שמעמדו של האל הוא אינסופי, הרי שמידת חומרתו של כל חטא היא אינסופית, ועל כן יהיה זה מוצדק מבחינה מוסרית להטיל על כל חוטא עונש אינסופי, דהיינו נצחי. עד כה הוצגו ונדונו בחיבורים שונים ניסוחיו של עקרון המעמד בתיאולוגיה הנוצרית. מאמר זה עוסק לראשונה במופעיו של עקרון המעמד בדיונים על הגיהינום בהגות היהודית, ומטרותיו הן: (א) הצגת השימוש בעקרון המעמד בדיוניהם של הוגים יהודים בימי הביניים, כפי הנראה בהשפעה נוצרית; (ב) ניתוח ניסוחיו של עיקרון זה בדיוניהם של הוגים אלה; (ג) זיהוי תרומתו של אחד מניסוחי העיקרון בהגות היהודית לשיח המתנהל בעניינו בפילוסופיה של הדת בת־זמננו. (מתוך המאמר)