הנזילות הטקסטואלית של הזוהר לאחר הדפסתו: מקרה מבחן להבנת הממשק בין כתבי יד ודפוס: עיון ברזולוציה גבוהה בהשגות של ר' נתן שפירא הירושלמי לספר זוהר חדש, ויניציאה תי'ח שבטופס אוסף אופנייהם המופקד בספרית הבודליאנה.

הזוהר לא נכתב, לא נערך ולא נדפס באף רגע מסויים אלא הזוהר הוא תהליך טקסטואלי ממושך הכולל פרקים שונים של כתיבה, שיכתוב ליקוא ואיסוף, עריכת מהדורות ועריכה חוזרת לאור ההשגות של רבים על עריכות קודמות. תהליך זה נמשך מן התקופה שבה הטקסטים הועתקו על ידי הכותבים הראשונים והסופרים בכתבי יד ונמשך בעידן הדפוס במהדורות השונות של הזוהר שהכלילו את התגובות של המקובלים. יוצא שהדפסת הזוהר לא סגרה ולא חתמה את הנוסח שנשאר במידה מסויימת נזיל בעידן הדפוס לאור ההשגות שהוספו בכתבי יד בגליון הדף בדפוסים. במחקרים קודמים הראה המחבר שהמדפיסים והמקובלים במאה הט"ז המציאו את הזוהר כספר, הוא ספר הזוהר על התורה, כמוצר שקיים, דיו על נייר, לצריכה על ידי קהל הקוראים ואילו לפני כן היו ליקוטים ואסופות שהציגו באופן חלקי ביותר, להבנתם, את הציפיה שיש במקום אחר או לפחות שפעם היה 'ספר הזוהר'. מחקרים אלה אולי נתנו יד לרושם שהנזילות והשיכתוב של הזוהר מוגבלים לעידן של העתקת כתבי יד ושהתהליך נעצר עם הדפסת הזוהר במאה הט"ז, ולא כך. המאמר מביא דוגמה לנזילות של הזוהר לאחר הדפסתו עם דגש על הממשק בין כתבי יד ודפוסים בעידן הדפוס. המאמר מתמקד בהשגות של ר' נתן שפירא הירושלמי לספר זוהר חדש, ויניציאה תי"ח שבטופס אוסף אופנהיים המופקד בספרית הבודליאנה, ומתייחס בין היתר להתפתחות המסורת הקבלית מן הזוהר ואל הקבלה של המאה ה-16 וה-17 בהקשר לדימוי הנשיקה בקבלה.