Abstract
במאמר זה אדון במושג המחיקה באמנות ובפסיכולואנליזה ואבחן את הקשרו לטראומה ולתופעת הדיסוציאציה. אעזר בהשוואה שבין מושג הפנטימנטו לבין טכניקת הפרסקו באמנות, כדי לחדד את ההבחנה שבין סוגי המחיקות השונים במרחב הנפשי ואבחין בין מחיקה שמטרתה דיסוציאציה יום-יומית, לבין מחיקה שמשמעה דיסוציאציה פתלוגית. בתוך ההגדרה של דיסוציאציה פתלוגית אבחין בין דיסוציאציה שנשמר בה קשר כלשהו בין מצבי התודעה השונים, כשהאדם מרגיש בה מעין דיסוציאציה סכיזו-פרנואידית, לבין מצבים שבהם הסימפטומים אינם נקשרים באופן ישיר לפוסט טראומה, אין בהם סיפור, אלא בעיקר מחוק, שלילי, דיכאון לבן (1), והם נגישים פחות לעיבוד ולעבודה אנליטית. הם, ברובם, רשומים בגוף - חושיים וראשוניים - כיוון שכלל לא נרשמו כדי שיוכלו לעבור הדחקה. אקרא למצב זה: דיסוציאציה אוטיסטית-מגעית. (מתוך המאמר)
| Translated title of the contribution | No-thing and Pain-ting |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 135-142 |
| Number of pages | 8 |
| Journal | שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה |
| Volume | 36 |
| Issue number | 2 |
| State | Published - 2022 |
IHP Publications
- ihp
- Psychoanalysis
- Memory
- Psychoanalysis and art
- Holocaust, Jewish (1939-1945)
- Dissociation
- Psychic trauma
- Refoulement
- Regret