Abstract
התורה (ויקרא כב, כא-כד) מונה את רשימת המומים שבבקר ובצאן הפוסלים לקרבן, ובהם עיוורון, מחלות עור קשות ושברי עצמות. אולם בעוד שתחילת הרשימה מתייחסת למומים מולדים או לפציעות, הרי שבסוף הרשימה אנו מוצאים מומים שנגרמו כנראה באופן יזום בידי האדם: “מעוך וכתות ונתוק וכרות”. ישנם פירושים אחדים למשמעות כל אחד מהמונחים הללו, אך מוסכם שמדובר בצורות שונות של פגיעה באברי הרבייה של אותם בעלי חיים לשם סירוסם, מבלי שהדבר יפגע בתפקודם הרגיל. יש כאן עדות קדומה לפעולה של סירוס שנעשתה במשק החקלאי לתועלת האדם, לצרכים שונים: פיטום, הגברת כוח העבודה, וקבלת מזג כנוע יותר. האיסור שבתורה כולל מניעת קבלת בעלי חיים עם מום לקרבן גם מידי גוי (שם כב, כה). אצל הצאן הסירוס נעשה בעיקר אצל הזכרים הצעירים שנשלחו בסוף גידולם לשחיטה, כאשר רק מיעוט מהזכרים לא סורס ושימש להרבעה, כפי שעולה מתוך התבוננות במנחת יעקב לעשו (בראשית לב, טו). (מתוך המאמר)
| Translated title of the contribution | Neutering Living Creatures in Order to Fatten Them |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 60-66 |
| Number of pages | 7 |
| Journal | המעין |
| Volume | נח |
| Issue number | ג |
| State | Published - 2018 |
IHP Publications
- ihp
- Agriculture -- Religious aspects -- Judaism
- Animal feeding
- הזנת בעלי חיים (חקלאות)
- חקלאות ביהדות
- כשרות בעלי חיים
- עיקור וסרוס בעלי חיים