תחנות מצב הרוח: מאפייני "השידור ההנצחתי" ברדיו בישראל בימי זיכרון ובשעת חירום

מחקר זה בוחן כיצד שידורי הרדיו בישראל תורמים לעיצוב תודעה לאומית באמצעות פרקטיקה של עריכה מוזיקה, שאבנה ״שידור הנצחתי״. שלא כבדיווח חדשותי ותכניות מלל, בשידור פזמונים משמעותו המפורשת של המסר מחלחלת לאט וכך מתרחבת מניפת הרגשות שיכולה להיווצר בקרב המאזינים. ועוד: עורכי המוזיקה ושדרני הרדיו פועלים כפרשנים סמויים ומקשרים בין השירים לבין אירועים קולקטיביים בעת התרחשותם. כדי לבחון תופעה תרבותית־ציבורית זו, רואיינו עורכי מוזיקה, שדרנים ומנהלים בתחנות נבחרות ברדיו הממלכתי והאזורי ונוהלו יומני האזנה לשידורי מוזיקה בימים מיוחדים. המאמר מתמקד ביום הזיכרון לחללי צה״ל כמודל ארגוני מובנה של שידור הנצחתי ששועתק גם לעתות חירום. יוצג ניתוח של מבחר פזמונים ששודרו ביום הזיכרון לחללי צה״ל, הבדלים ברשימות ההשמעה בין תחנות הרדיו וכן מאפייני מטוטלת מצב הרוח במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. כמו כן יוצג שימוש במטוטלת דומה של מיתון המוזיקה בעת פיגועים בתקופת האינתיפאדה השנייה. אטען כי דפוסי השידור ברדיו משעתקים את ״הלוגיקה הביורוקרטית״ שבבסיס תפיסת הזמן בציונות, ובפרט את התנועה משפל לשיא ומחורבן לתקומה. על־אף הבדלים באפיון המוזיקלי של מגוון התחנות, הן מתפקדות יחדיו כמטוטלת של מצב־הרוח הלאומי. הרדיו יוצר פולחן של שירת רבים אחידה שמעבירה את הציבור ממצב של חולין למצב של קדושה ובחזרה, תוך כדי יצירת הקבלה בין מצב חירום לבין תרבות הזיכרון.