הדתות הלא - יהודיות בישראל

המאמר מבקש לברר מהו היחס הראוי של המדינה לדתות מיעוט ואם מדינת ישראל מעניקה יחס כזה לדתות המיעוט שבקרבה. בחלקו הראשון נבחנים שלושה בסיסים אפשריים לעמדה שלפיה לישראל מותר להעדיף את הדת היהודית על פני דתות אחרות; תפיסת הדת היהודית כנכונה יותר מאשר הדתות האחרות, היותה של ישראל מדינת הלאום היהודי והסכנות הכרוכות לפחות בחלק מדתות המיעוט בישראל. הביסוס הראשון נדחה בנימוק שהוא אינו תואם את המציאות במובן זה שתמיכת המדינה בדת היהודית אינה מבוססת בפועל על אמונה בעדיפותה העיונית או המוסרית של הדת היהודית על פני דתות אחרות. הביסוס האחרון נדחה בטענה שהרצון לנטרל את הסכנות הכרורות בחלק מזרמי המיעוט אינו מצדיק הימנעות מתמיכה אלא יחס שוויוני ומכיל דווקא. הביסוס השני מתקבל, אולם נטען שהוא יכול לכל היותר להצדיק העדפה סמלית של הדת היהודית אך לא העדפה תקציבית. בחלק השני של המאמר מובאות ראיות לכך שהמציאות במדינת ישראל בתחום של תקצוב הדת אינו עולה בקנה אחד עם היחס הראוי, במובן זה שהדתות הלא-יהודיות סובלות מאפליה מתמשכת בתקצוב שירותי הדת שלהן. כמו כן מוצגת הטענה שמשיקולים של צדק מתקן ייתכן שיש מקום להעדפה זמנית של דתות המיעוט בישראל. (מתוך המאמר)