הורדוס שלא הכרנו: מקוואות, חברה ופוליטיקה בארמונות הורדוס

לדימויו המוכר של הורדוס כמלך אדומי-יהודי-הלניסטי רודף ורדוף אחראי יוסף בן מתתיהו. כך למשל, הוא מבקר את הורדוס על כך שהפר את חוקי האבות בהכניסו לירושלים משחקי גלדיאטורים, הצגות תאטרון, ואף כתובות ואותות ניצחון של הקיסר (קדמ' טו 267-276), וכי בהחניפו לקיסר הפר את חוקי היהודים (שם,328). אשר להתנהלותו מול מקורביו ואנשי חצרו, נאמר כי בסמוך לאמצע כהונתו הורדוס הקיף את עצמו באנשי בטחון (קדמ' טו 327), ומספר שנים טרם מותו הוא חשש מקשר נגדו ולא נתן לידידיו להיכנס לארמנותיו (קדמ' טז 241-243). ההיסטוריונים המודרניים אימצו דימוי זה במלואו. חשיפת ארמונותיו המפוארים של הורדוס במצדה, הרודיון, יריחו וקיסריה גרמה לחיזוק המסקנה שהורדוס היה קודם כל מלך בסגנון הלניסטי-רומי. דומה שהממצא הארכאולוגי פורש לאור הידיעות ההיסטוריות, כפי שקורה לעיתים רבות בחקר תקופת בית שני. המאמר בוחן את זהותו והתנהגותו של הורדוס (כמו גם של אנשי חצרו) על פי הממצא הארכאולוגי בארמון המערבי ובארמון הצפוני במצדה, בהרודיון עילית ותחתית, שלושה ארמונות יריחו, וארמון שונית הסלע בקיסריה. המטרה היא להניח לרגע לתיאורים וההערכות המפורטים בכתבי יוסף בן מתתיהו ולתת לעובדות החומריות לדבר בעד עצמן. המחבר מניח שכל שיש בידינו הם ארמונות הורדוס, ומנסה לשחזר לאור הממצא הארכאולוגי את דמותו של הורדוס בשני היבטים: א. באיזה מידה הוא ואנשיו שמרו על אורח חיים/ הלכה יהודיים - ובעקבות כך על זהות יהודית נוכח העולם ההלניסטי-רומי. לשם כך הוא בוחן את המקוואות בארמונותיו; ב. מה היו היחסים בין הורדוס לבין האורחים בארמונותיו כמו גם אנשי חצרו: האם הוא היה מלך מרוחק ומפוחד? האם ניתן לראות סימנים לכך שהשתרר על הסרים למרותו? לצורך הדבר הוא מנתח את היחס בין החדרים השונים ושימושיהם בכמה מארמונותיו. (מתוך המאמר)