אמפתיה בפסיכותרפיה כפי שהיא משתקפת בסכימות קוגניטיביות פונקציונאליות של מטפלים ומטופלים

המחקר נועד להעמיד לבחינה כמותנית-ניסויית את האופן שבו אמפתיה נתפסת בפסיכותרפיה בקרב הנוגעים בדבר, בעיקר מטפלים, באמצעות מסגרת מושגית שהציעה התאוריה הפונקציונלית של קוגניציה. במסגרת זו, המוגדרת באופן ביצועי על-ידי שיטת המדידה הפונקציונלית, נבחנה סכמה קוגניטיבית הפונקציונלית של תפקיד האמפתיה בפסיכותרפיה. הרכיבים האומרים להיכלל בסכמה כזו הוגדרו על בסיס תשתית תאורטית המיוסדת על המשגות פסיכולוגיות רווחות. במחקר השתתפו 71 מטפלים ו-21 מטופלים, ונערכו שישה ניסויים. בניסויים 1-3, שבהם השתתפו מטפלים, נבדקו שלושה רכיבים של סכמה קוגניטיבית האמורה לשקף את תפיסותיהם של הנוגעים בדבר – יכולתו של המטפל להתבונן במציאות דרך עיני המטופל, מוטיבציה של המטפל להתבונן במציאות דרך עיני המטופל, מוטיבציה של המטפל לקיים תקשורת אמפתית וקבלת המטופל על-ידי המטפל – שלושתם אפויונים של מטפל. לשלושתם הוקנתה חשיבות ניכרת, ומשקלם היחסי היה בסדר גודל שווה. נוסף על כך, נמצא אפיון ברור של אי-תלות ביניהם. בניסויים 4-6, שמשתתפיהם היו מטפלים ומטופלים, נכללו שני רכיבים המתייחסים למטפל ולמטופל – יכולתו של המטפל להתבונן במציאות דרך עיני המטופל ונכונותו של המטופל לקבל התייחסות אמפתית.