TY - CHAP
T1 - תהומות אלוהיים
T2 - תיאופואטיקה פילוסופית בכתביהם של היידגר וויטגנשטיין
AU - מועלם, שלומי
PY - 2020
Y1 - 2020
N2 - המחבר מבקש לשפוך אור על סוגיות ליבה בתיאופואטיקה הפילוסופית תוך הצגת שני מודלים תיאופואטיים מהגותם של הפילוסופים המשפיעים ביותר על מחשבת המאה העשרים: מרטין היידגר המאוחר ולודוויג ויטגנשטיין המוקדם. המאמר מדגים בחלקו הראשון כיצד התיאופואטיקה של היידגר, הנשענת על הנחת אימננטיות רדיקלית של ההוויה והקדושה, מבקשת לכונן "אסתטיקה של חשיפה", שבה אירוע ההיפתחות של הווית היש מתרחש בשפת השירה ובמעשה האמנות; מתוך כך מתאפשרת הפצעת הקדושה וחזרת הנוכחות האלוהית לעולם. האמן הגדול ביצירתו, ובייחוד המשורר הגדול בשירתו, מהווים אפוא מרחב אנושי פעור לרווחה, שבו מתממש המפגש הקדוש שבין השמים, הארץ, האל והאדם. דגם מופת לאדם שכזה הוא, בעיני היידגר, המשורר הרומנטי טרוף הדעת הלדרלין. הגות זו של היידגר ניצבת בבסיסו של זרם התיאופואטיקה שגובש בשנות השישים של המאה העשרים בארצות הברית. אולם אין זו התיאופואטיקה היחידה הצומחת מתוך הגות פילוסופית מודרנית: לצד היידגר מגבש גם לודוויג ויטגנשטיין זיקה רבת עוצמה בין האסתטיקה ותחום הקדושה. חלקו השני של המאמר מתאר כיצד מחזיק ויטגנשטיין בעמדת יסוד מנוגדת, לפיה האלוהות, הדת והאתיקה עומדות ביחס טרנסצנדנטי חמור אל העולם. מתוך כך הוא מגבש "אסתטיקה של התבוננות מבחינת הנצח", שבה מעשה האמנות מכונן את נקודת המבט המתבוננת אל העולם מבחוץ, ותופסת אותו כשלם-מוגבל וכיצירת האמנות של אלוהים. היידגר וויטגנשטיין, בחיפושם אחר שפה תיאולוגית חדשה, מציבים אפוא שני מודלים תיאופואטיים הופכיים: בראשון תפקידה של האמנות הגדולה הוא להנכיח את הקדושה בעולם במלוא הודה ותפארתה, בעוד שבשני מרוממת האמנות את הקדושה דווקא מתוך הצבעה על נבדלותה ואחרותה התהומית. (מתוך המאמר)
AB - המחבר מבקש לשפוך אור על סוגיות ליבה בתיאופואטיקה הפילוסופית תוך הצגת שני מודלים תיאופואטיים מהגותם של הפילוסופים המשפיעים ביותר על מחשבת המאה העשרים: מרטין היידגר המאוחר ולודוויג ויטגנשטיין המוקדם. המאמר מדגים בחלקו הראשון כיצד התיאופואטיקה של היידגר, הנשענת על הנחת אימננטיות רדיקלית של ההוויה והקדושה, מבקשת לכונן "אסתטיקה של חשיפה", שבה אירוע ההיפתחות של הווית היש מתרחש בשפת השירה ובמעשה האמנות; מתוך כך מתאפשרת הפצעת הקדושה וחזרת הנוכחות האלוהית לעולם. האמן הגדול ביצירתו, ובייחוד המשורר הגדול בשירתו, מהווים אפוא מרחב אנושי פעור לרווחה, שבו מתממש המפגש הקדוש שבין השמים, הארץ, האל והאדם. דגם מופת לאדם שכזה הוא, בעיני היידגר, המשורר הרומנטי טרוף הדעת הלדרלין. הגות זו של היידגר ניצבת בבסיסו של זרם התיאופואטיקה שגובש בשנות השישים של המאה העשרים בארצות הברית. אולם אין זו התיאופואטיקה היחידה הצומחת מתוך הגות פילוסופית מודרנית: לצד היידגר מגבש גם לודוויג ויטגנשטיין זיקה רבת עוצמה בין האסתטיקה ותחום הקדושה. חלקו השני של המאמר מתאר כיצד מחזיק ויטגנשטיין בעמדת יסוד מנוגדת, לפיה האלוהות, הדת והאתיקה עומדות ביחס טרנסצנדנטי חמור אל העולם. מתוך כך הוא מגבש "אסתטיקה של התבוננות מבחינת הנצח", שבה מעשה האמנות מכונן את נקודת המבט המתבוננת אל העולם מבחוץ, ותופסת אותו כשלם-מוגבל וכיצירת האמנות של אלוהים. היידגר וויטגנשטיין, בחיפושם אחר שפה תיאולוגית חדשה, מציבים אפוא שני מודלים תיאופואטיים הופכיים: בראשון תפקידה של האמנות הגדולה הוא להנכיח את הקדושה בעולם במלוא הודה ותפארתה, בעוד שבשני מרוממת האמנות את הקדושה דווקא מתוך הצבעה על נבדלותה ואחרותה התהומית. (מתוך המאמר)
UR - https://idra.org.il/product/%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%AA-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/
M3 - פרק
SN - 9789657773086
T3 - הסדרה לפילוסופיה יהודית
SP - 38
EP - 93
BT - תיאופואטיקה
A2 - מועלם, שלומי
A2 - אלקיים, אברהם
PB - אדרא
CY - תל אביב
ER -