ניכור מטריד

השימוש במונח ניכור הורי על מגוון מופעיו אינו חדש, אולם נוכחותו בשיח המשפטי ובפרט בפסיקה של הערכאות הדיוניות הדנות בסכסוכי משפחה הפכה בשנים האחרונות לשגורה וכמעט שגרתית. דומה שלא יידון היום סכסוך בעצימות גבוהה בבית המשפט לענייני משפחה בין הורים על הסדרי שהות ילדיהם מבלי שתועלה בו טענה על ניכור הורי. סירוב לקשר או קשיים בניהולו של הקשר מתויגים על ידי עורכי הדין כניכור הורי גם כאשר הקשיים אינם מתאפיינים במה שנתפס מסורתית כניכור הורי, קרי–פגיעה בקשר שהיא תוצר, לכאורה, של חבלה מכוונת מצד ההורה השני בקשר בין הילד להורה. ואולם מרגע שנעשה שימוש במונח ניכור הורי (תהיה הסיבה לפגיעה בקשר ועוצמתה אשר תהיה), הסכסוך עלול להיות מתועל לנתיב ייחודי, המשפחה תופנה לאבחון (ולעיתים אף לטיפול) אצל'מומחה לניכור הורי'(מומחיות שאינה מוכרת פורמלית בתחום הטיפולי), והמומחים, המשתייכים לקבוצה קטנה של אנשי ונשות טיפול, מביאים בפני בית המשפט קו דומה של המלצות כיצד לטפל בקושי האמור.