חמלה במשפט

האם חמלה היא מידה טובה? ואם היא מידה טובה, האם יש לה מקום במשפט? מאמר זה מבקש להציג את הוויכוח על מעמדה המוסרי והמשפטי של חמלה ולהציע דרכים שבהן היא עשויה להשתלב בשיקול הדעת השיפוטי. חלקו הראשון של המאמר מוקדש לדיון במעמדה המוסרי. חלק זה סוקר את העמדות המרכזיות בהגות המערבית — אלה השוללות את מעמדה המוסרי ואלה הרואות בה את היסוד להתנהגות מוסרית — ומנתח את מושג החמלה כהשתקפותו בכל אחת מהן. בעקבות זאת מוצג ניתוח מעודכן של חמלה המבסס את מעמדה המוסרי. חלקו השני של המאמר עוסק במעמד החמלה במשפט. ההתנגדות העיקרית להתחשבות בה בהליך השיפוטי נובעת מכך שהתחשבות כזו נתפסת ככניעה לרגש וכסטייה מן הדין ומן הצדק. המאמר מציע לראות בחמלה כלי מנטלי העשוי לסייע לשופט בהבנת הסכסוך והנפשות הפועלות. חמלה אינה בהכרח שיקול להקלה בדין אלא דרך להתבוננות ולהערכה של המקרה. על רקע זה המאמר דן במקומה של חמלה במשפט העברי ובמשפט הישראלי, בענישה ובעניינים אזרחיים. בתחום הענישה, רבים סבורים שיש ניגוד בין תורת ענישה שמבוססת על גמול צודק לבין חמלה שמהווה סטייה ממנו; מנקודת מבט זו חמלה היא שיקול פסול בענישה. המאמר מציע שאין לראות בחמלה חריגה מן הגמול הצודק אלא שכלול שלו: היא מאפשרת להעריך את הנסיבות המיוחדות והאישיות של האדם העומד לדין ולקבוע לו את הגמול הצודק. בדומה יש לראות את ההתחשבות בחמלה בעניינים אזרחיים: גם כאן אין לראות בה שיקול חיצוני להקלה בחובו של אדם או הענקת זכות שאינה מגיעה לו. חמלה היא דרך התבוננות שיכולה לסייע לשופט להעריך את האינטרסים ואת הזכויות של אדם ולהגיע להחלטה צודקת בעניינו (מתוך המאמר)