TY - JOUR
T1 - גם הקורבן אשם
T2 - ייחוסים של אשמה וחומרה של אונס כפונקציה של התנהגות הקורבן בטרם האונס, במהלכו ולאחריו בקרב מטפלות ושאינן מטפלות
AU - Idisis, Y.
AU - Edute, A.
PY - 2015
Y1 - 2015
N2 - המחקר בדק את ההשערה של מודולריות שיפוטית בהקשר של ייחוסים של חומרה ואשמה לקורבן ולתוקף באירועי אונס. על בסיס ההנחות של תיאוריית העולם הצודק, הצורך להאשים את הקורבן מּונע מהרצון להאמין שהעולם הוא מקום הוגן וצודק, כדי לחוש תחושה של שליטה וביטחון. עם זה ייחוסים של אשמה ואחריות משתנים כפונקציה של תפקידים, מטרות ומניעים, דבר שאפשר להסבירו על ידי תיאוריית הייחוס ההגנתי. 29 מטפלות בקורבנות תקיפה מינית, 29 מטפלות בתוקפים מינית ו-30 נשים שאין להן נגיעה למקצוע טיפולי כלשהו נחשפו ל-16 תרחישי אונס. התרחישים כללו מידע על התנהגות הקורבן לפני האונס, במהלכו ולאחריו, והמשתתפות נתבקשו להעריך על גבי סולם (1-20) את מידת התרומה של הקורבן והתוקף לאירוע ואת חומרתו. כמשוער, ייחוסים של אשמה וחומרה לאירוע הושפעו מהתנהגות הקורבן לפני האונס, במהלכו ולאחריו. נמצא קשר חיובי בין ייחוס אשמה לתוקף לבין חומרת האירוע, ונמצא קשר שלילי בין ייחוס אשמה לקורבן לבין ייחוס אשמה לתוקף ובין ייחוס אשמה לקורבן לבין חומרת האירוע. בהתאם להשערת המודולריות השיפוטית, נמצא כי מטפלות בקורבנות תקיפה מינית ומטפלות בתוקפים מינית ייחסו פחות אשמה לקורבן ויותר אשמה לתוקף ולחומרת האירוע לעומת נשים שאינן מטפלות. הממצא הבולט היה המשקל היחסי שהוקנה להתנהגות הקורבן לאחר האונס (המשקל הגבוה ביותר מבין המשתנים( משתנה שאין לו כל רלוונטיות לעצם התרחשות האונס. הממצאים נדונים תוך התייחסות להשפעה של האשָמָה של קורבנות תקיפה מינית ותוקפיהם בקורבנּות על הנחיצות להגביר את המודעות לדעות קדומות, למיתוסים ולשבירתם, ולהרחבה של הידע וההסברה בעניינם.
AB - המחקר בדק את ההשערה של מודולריות שיפוטית בהקשר של ייחוסים של חומרה ואשמה לקורבן ולתוקף באירועי אונס. על בסיס ההנחות של תיאוריית העולם הצודק, הצורך להאשים את הקורבן מּונע מהרצון להאמין שהעולם הוא מקום הוגן וצודק, כדי לחוש תחושה של שליטה וביטחון. עם זה ייחוסים של אשמה ואחריות משתנים כפונקציה של תפקידים, מטרות ומניעים, דבר שאפשר להסבירו על ידי תיאוריית הייחוס ההגנתי. 29 מטפלות בקורבנות תקיפה מינית, 29 מטפלות בתוקפים מינית ו-30 נשים שאין להן נגיעה למקצוע טיפולי כלשהו נחשפו ל-16 תרחישי אונס. התרחישים כללו מידע על התנהגות הקורבן לפני האונס, במהלכו ולאחריו, והמשתתפות נתבקשו להעריך על גבי סולם (1-20) את מידת התרומה של הקורבן והתוקף לאירוע ואת חומרתו. כמשוער, ייחוסים של אשמה וחומרה לאירוע הושפעו מהתנהגות הקורבן לפני האונס, במהלכו ולאחריו. נמצא קשר חיובי בין ייחוס אשמה לתוקף לבין חומרת האירוע, ונמצא קשר שלילי בין ייחוס אשמה לקורבן לבין ייחוס אשמה לתוקף ובין ייחוס אשמה לקורבן לבין חומרת האירוע. בהתאם להשערת המודולריות השיפוטית, נמצא כי מטפלות בקורבנות תקיפה מינית ומטפלות בתוקפים מינית ייחסו פחות אשמה לקורבן ויותר אשמה לתוקף ולחומרת האירוע לעומת נשים שאינן מטפלות. הממצא הבולט היה המשקל היחסי שהוקנה להתנהגות הקורבן לאחר האונס (המשקל הגבוה ביותר מבין המשתנים( משתנה שאין לו כל רלוונטיות לעצם התרחשות האונס. הממצאים נדונים תוך התייחסות להשפעה של האשָמָה של קורבנות תקיפה מינית ותוקפיהם בקורבנּות על הנחיצות להגביר את המודעות לדעות קדומות, למיתוסים ולשבירתם, ולהרחבה של הידע וההסברה בעניינם.
M3 - מאמר
SN - 0792-8122
VL - 17
SP - 121
EP - 139
JO - צוהר לבית הסוהר
JF - צוהר לבית הסוהר
ER -