תשעים ואחת אני יודע: לשון עכו"ם בפיהם שלצדיקים חסידיים בהקשרים סקרליים

המנהיגים החסידיים במזרח אירופה ובמרכזה התנגדו נחרצות לחדירת השפות הלא־יהודיות אל המרחב היהודי. עם זאת, תיעודים לא מעטים המפוזרים בכמה וכמה מקורות חסידיים, פולמוסיים ואתנוגרפיים מספרים על צדיקים ואדמורים שבעצמם השתמשו בלשונות שכניהם בתפילות, דרשות, התוועדויות חסידיות וכדו. המאמר הנוכחי מתמקד בבירור התשתית הרעיונית של תופעת שימוש הצדיקים בלשונות העמים בהקשרים סקרליים ובביטוייה המעשיים. מכלול רחב של מקורות המשקפים את המסורות של חצרות חסידיות שונות שהובאו לבחינה במסגרת המחקר, מעיד על תופעה רחבת היקף, עשירה ומגוונת שהתקיימה החל מראשיתה של התנועה החסידית בקרב האליטה הרוחנית. המחקר מראה את הקשר ההדוק בין הפרקטיקות הלשוניות המתועדות במקורות לתפיסת הלשון בהגות חסידית. מתברר שהשימוש במילים, משפטים, פתגמים ושירים בשפות הסלאביות או בהונגרית, שלעיתים נראה גחמה או תחביב אישי של הצדיקים, נובע מתורה מיסטית סדורה, רבת־רבדים. ניתוח המקורות שופך אור חדש על תפיסות ופרקטיקות מיסטיות חסידיות, מגלה צורות שונות של סקרליזציית השפה הלא־יהודית ועומד על תפקידים עיקריים שממלאים רכיבים לשוניים זרים בשיח ובשירה של הצדיקים.