Abstract
בישראל חיים כשניים וחצי מיליון ילדים, שהם כשליש מכלל האוכלוסייה (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2010). מעריכים כי כ-15% מהם (כ-330,000 ילדים) נמצאים במצבים של סכנה, הזנחה והתעללות. בשנת 2010 כ-8,408 מהילדים האלה הופנו למסגרות השמה מחוץ לביתם (המועצה הלאומית לשלום הילד, 2011) - רובם לפנימיות לילדים בסיכון הפועלות בפיקוח משרד הרווחה ומיעוטם למשפחות אומנה. אם הילד מוצא מביתו עקב סכנה הנשקפת לחייו, בדרך כלל בשלב הראשוני לאחר מכן הוא מועבר למסגרת פנימייתית המשמשת כמרכז חירום לטיפול בילדים. מטרת ההעברה למסגרת החירום היא לספק לילד סביבה בטוחה ללא דיחוי. מן הרגע של השמת הילד במסגרת החירום מתחיל קשר רצוף בין מוסדות הרווחה (בליווי משפטי) לבין משפחתו של הילד, קשר שנועד לבחון את האפשרויות העומדות בפני הילד: חזרה הביתה (בפיקוח), קליטה במסגרת אומנה, אימוץ או קליטה במסגרת חוץ-ביתית (כמו למשל פנימייה או משפחתון). מטרת המחקר המוצג בפרק זה הייתה לבחון את חשיבות הקשר של הילד עם ההורים בפרק הזמן של השהות במסגרת החירום, כמו גם את הדרך לקדם את רווחת הילד בתקופה של תהליך ההיפרדות מן הבית. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | ילדים ומתבגרים במצבי סיכון בישראל, כרך ב': קולם של בני הנוער וסוגיות מעולמם של עובדים בשדה החינוכי-טיפולי (קובץ בעריכת עמנואל גרופר ושלמה רומי) |
| Place of Publication | תל אביב |
| Publisher | הוצאת מכון מופ"ת |
| Pages | 40-58 |
| Number of pages | 19 |
| ISBN (Print) | 9789655300925 |
| State | Published - 2014 |
IHP Publications
- ihp
- Adjustment (Psychology)
- Child development
- Children -- Institutional care
- Parent and child
- Problem children