Abstract
המאמר מנסה לבסס את הטענה שב'מורה נבוכים' משתקף שינוי ביחסו של הרמב"ם לאגדה. בכתביו המוקדמים טען הרמב"ם כי ספרות האגדה היא משלים שתוכנם ענייני הטבע והאלוהות, היינו עינייני הפיסיקה והמטפיסיקה, ואילו במורה נבוכים פקפק בכך. הוא הטיל ספק אם אגדות החכמים הם משלים, וקבע כי גם אם לחלק מהם יש תוך, אין הוא מתאים לאמיתות הפילוסופיה. כאשר כתב את פירוש המשנה סבר הרמב"ם כי חז"ל היו מעין פילוסופים (אריסטוטליים) שמדרשותיהם (האגדה) הם 'חידות נפלאות' ו'חמודות פלאיות', שרובד המשמעות הנסתר שלהן הוא 'אמיתות הכרחיות', ואילו מ'מורה נבוכים' עולה כי אימץ את ההשקפה שרווחה בקרב בגאונים כי 'דברי אגדה... אין סומכין עליהן'. בפתיחת 'מורה נבוכים' הסביר הרמב"ם מדוע חזר בו מתכניתו לכתוב שני חיבורים: 'ספר הנבואה' ו'ספר ההתאמה', ונתן לכך שני נימוקים: הנימוק הראשון נוגע לטיבו של המשל ולתפקידו בעיון ובהשגה הפילוסופיים. הנימוק השני נוגע לתפיסתו של הרמב"ם את ספרות האגדה. נקודת המוצא של מאמר זה היא הנימוק השני. השוואת לשון הנימוק הזה שבפתיחת 'מורה נבוכים' לדברים שכתב הרמב"ם בצעירותו בהקדמות שונות שבפירוש המשנה, וביחוד בהקדמה לפרק חלק, מלמדת על שינוי עמוק שהתחולל במהלך השנים ביחסו של הרמב"ם למדרשות חכמים.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 81-122 |
| Number of pages | 42 |
| Journal | תרביץ: רבעון למדעי היהדות |
| Volume | 78 |
| Issue number | 1 |
| State | Published - 2008 |
IHP Publications
- ihp
- Aggada
- Maimonides, Moses -- 1135-1204
- Resurrection