תגוביות אירוניות בעיתונות המקוונת: דפוס פוגעני מעכב דיון

תגוביות קוראים מתוארות בעיקר כמבטאות אי-הסכמה, ובהקשר הישראלי הן נתפסות כתוקפניות וכפוגעניות. החוקרים נסמכים בעיקר על אוצר המילים הבוטה של כותבי התגוביות ועל השימוש בישירות ללא ריכוכים, אך אינם דנים כלל בשאלה אם ניסוחים עקיפים תורמים לחיזוק הפוגענות שבתגוביות או לריכוכה. במאמר זה מציעה המחברת תשובה לשאלה זו על ידי התמקדות בדפוס העקיפות המובהק ביותר: השימוש באירוניה. בהתבסס על הערות קוראים מטא-פרגמטיות היא מראה שכותבי תגוביות תופסים אירוניה באופן אינטואטיבי כפוגענית ובלתי ראויה במונחים של יעילות (אינה קריאה), אתיקה (אינה הולמת את העיתונאי) ומוסר (אינה ראויה באופן כללי). על רקע זה היא בוחנת תגוביות אירוניות וטוענת שהאירוניה בתגוביות מאיימת על דימויו של בעל הטור לחיוב ולשלילה ומעצימה את הכיול המעמת בשיח מאמר-תגובית. הפוגענות הטבועה בתגוביות אירוניות נובעת לא רק מאופייה הפוגעני של אירוניה אלא מאופייה של האירוניה כמעכבת תגובה ומשום כך כמעכבת דיון. תגובית אירונית נתפסת כפוגענית משום שקשה להגיב לה תגובה הולמת, שכן כל תגובה שתינתן לא תקדם את הדיון ולא תרכך את הכיול המעמת. משום כך ניתן להטיל ספק בתרומתה של התגובית האירונית לשיח הדמוקרטי. המחברת תדגים את טענתה בהתבסס על ניתוח תגוביות אירוניות המערערות על אמינותו וסמכותו של הכותב ועל טיעוניו.