Abstract
במאמר זה נבחן כיצד בתי המשפט האלטרנטיביים בארץ ישראל המנדטורית, ובמיוחד בית דין החברים של ההסתדרות, ביקשו לחנך את התושבים לאיפוק ולשליטה ברגשות חרף פגיעה בכבוד. במילים אחרות, נבחן כיצד ביקשו מוסדות אלה לחנך להתנהגות נטולת אלימות פיזית ומילולית כדי למנוע הדרדרות והסלמה בעקבות קנטור. המאמר מראה כיצד חלק דומיננטי ממשפטי הכבוד בבית הדין (תביעות בגין פגיעה בשם הטוב או בגין עלבון) עסק באסדרה ותיעול של רגשות כעס ורוגז — רגשות שעלו בין העובדים לבין עצמם ובינם לבין הפקידות ההסתדרותית. מדובר ברגולציה מורכבת: עליה לגלות הבנה לרגשות הנתבע (העובד) מצד אחד, ומהצד האחר להעניק לתובעים (פקידים ועמיתים) הגנה מפני עשיית דין עצמי על ידי הנתבעים; ובצד שני אלה — ניסיון למנוע הישנות של המקרים באמצעות חינוך והצגה של דרך הפעולה הראויה. כך פעל בית הדין כחלק מכור היתוך, או כור חינוך, שביקש למנוע גלישה של רגשות כעס ומצוקה להתנהגויות אסורות. הדבר נעשה כדי למנוע הפרה של הסדר הציבורי, הפועלי וההסתדרותי לטובת בניין הארץ והאומה, אך גם כחלק מהליך של חִ ברות, תִרבות Civility, ובמיוחד חינוך לשליטה עצמית ולהיכרות עם המנעד המותר של התנהגויות המקובלות באינטראקציות בין־אישיות (בעיקר במקום העבודה). (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 191-226 |
| Number of pages | 36 |
| Journal | משפט חברה ותרבות |
| Volume | ג |
| State | Published - 2020 |
| Externally published | Yes |
IHP Publications
- ihp
- Anger
- Dignity
- Employees
- Eretz Israel -- History -- 1917-1948, British Mandate period
- Interpersonal relations
- Law
- Mortification
- Respect for persons
- Self-control