Abstract
בעולם המחקר והעשייה הפסיכולוגי והפסיכודינמי קיימת מזה שנים מחלוקת בדבר מקור הידע על אודות נפש האדם והגורמים היכולים להקל על מצוקתה. מדובר בשאלה שהיא גם עקרונית - מהו בסיס תחום הידע הפסיכולוגי/פסיכואנליטי - ולא פחות מכך פרקטית ויום-יומית: על איזה סוג של ידע מתבסס המטפל בעבודתו. מחד, קיימת גישה הרואה הכרח בהיות ידע זה מבוסס ראיות מחקריות המושתתות על תצפיות אובייקטיביות, מבוקרות ושיטתיות. מאידך, קיימת עמדה הרואה את הידע בדבר נפש האדם והמעשה הטיפולי הנגזר ממנו כבלתי ניתנים למדידה, וטוענת לצורך להתבסס על ידע תיאורטי רחב, ניסיון פרקטי אישי וקהילתי מצטבר, וגילוי מחדש יצירתי של המעשה הטיפולי בכל מפגש ומפגש. מאמר זה מנסה לאפיין את שני סוגי הידע הללו, לבחון את מקורותיהם התיאורטיים והפילוסופיים, ולגבש סוג של שפה - 'שפת הפרונזיס' (מושג השאול מאריסטו) - המנסה להחזיק בתוכה שני סוגי ידע אלה באופן מפרה.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 5-13 |
| Number of pages | 9 |
| Journal | שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה |
| Volume | 32 |
| Issue number | 1 |
| State | Published - 2017 |
IHP Publications
- ihp
- Psychoanalysis
- Psychology
- Research