שמיטת תרמ"ט במושבות עקרון וגדרה

    Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

    Abstract

    שמיטת תרמ"ט (1889), הייתה לאבן דרך במה שלימים ייקרא 'פולמוס השמיטה'. לראשונה אחרי מאות רבות של שנים היתה משמעות מעשית למצוות השמיטה, החקלאות במושבות הצעירות החלה לעלות על דרך המלך, וההשקעות של 'חובבי ציון' והברון רוטשילד הניבו פירות. החשש היה ששנת השמיטה תוריד לטמיון את ההצלחות הראשוניות, ותביא לחורבן ההתיישבות, ולכן נעשו מאמצים לקבל פתרון הלכתי שיאפשר את המשך העבודה החקלאית - 'היתר המכירה'. במאמר זה נסקור את ההערכות לקראת שנת השמיטה בשתי מושבות - מזכרת בתיה (עקרון) וגדרה. שתי מושבות אלה מייצגות מתיישבים בעלי רקע שונה, אך מסיבות שונות, בחרו אלה וגם אלה לשמור את מצוות השמיטה כהלכתה, ולא להישמע להוראת הגופים המממנים שצידדו בקבלת ההיתר. שאלת השמיטה הייתה שאלה שעיקרה הלכתית, אך לא ארך זמן רב ושיקולים פוליטיים וציבוריים שונים נשזרו הפולמוס ההלכתי, והביאו את שתי המושבות לעמדות שונות ומקוטבות. סקירת ההתפתחות האירועים ההלכתית וההיסטורית, חושפת את האופן בו דיון הלכתי מקבל צביון פוליטי, שעקבותיו עדיין מסעירים את החברה היהודית בא"י עד לימינו אנו. (מתוך המאמר)
    Original languageHebrew
    Pages (from-to)134-154
    Number of pages21
    Journalמורשת ישראל
    Volume11
    StatePublished - 2014

    Keywords

    • Eretz Israel -- History -- 1799-1917
    • Gdera (Israel) -- History
    • Mazkeret Batya (Israel)
    • Sabbatical year (Judaism)
    • ארץ ישראל -- היסטוריה -- 1800-1914
    • גדרה (יישוב עירוני) -- היסטוריה
    • היתר מכירה (שמיטה)
    • חיבת ציון
    • מזכרת בתיה
    • שמיטה

    Cite this