Abstract
המושב הינו יחידה מוניציפאלית וקואופראטיבית — המורכבת ממשקי החברים ומפעילות משותפת באמצעות האגודה. ניתן לאפיין את המושב על-ידי משתנים כמותיים: שיעור שיתוף, שיעור תעסוקה חקלאית וכן מלאי הון ורמת תפוקה, אשר נקבעים סימולטנית. במאמר זה פותח מודל אקונומטרי — המתאר את הקשרים בין המשתנים השונים. שיעור השיתוף נקבע על-ידי משתנים כלכליים, הקובעים את רווחיות השיווק המשותף לעומת השיווק הפרטי. משתנים אלו משפיעים גם על יכולת המושב לפתור את בעיית ה"טרמפיסט". בנוסף משפיעים גם משתנים טכנולוגיים בהתאם לענפי הייצור, וכן משתנים סוציולוגיים-אידיאולוגיים — המתייחסים לתכונות האוכלוסייה במושבים. רמת התפוקה ומלאי ההון משפיעים אף הם על שיעור השיתוף. הם קובעים את "ערך הזמן" של החקלאי (גורמי התחלופה) וכן את רמת הכנסתו (גורמי ההכנסה). שיעור התעסוקה החקלאית נקבע בעיקר על-ידי שיקולים הקובעים את הפריון בחקלאות (מאופיין על-ידי מלאי ההון ורמת התפוקה) לעומת השכר האלטרנטיבי. מלאי ההון מושפע משיעור השיתוף. המושב פועל כמאגם סיכון. ככל שהשיתוף גבוה יותר, הסיכון במתן האשראי לחברי המושב פוחת, ואפשרויות גיוס ההלוואות גדלות.
Translated title of the contribution | Cooperation, Part-Time Farming, Capital and Output in the Israeli Moshav |
---|---|
Original language | Hebrew |
Pages (from-to) | 602-615 |
Journal | Economic Quarterly |
Volume | 36 |
State | Published - 1986 |