שיתוף הציבור בחוק התכנון והבנייה: המצוי והרצוי - ואדי נסנאס כמקרה בוחן

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, הוא דבר החקיקה המרכזי המסדיר את תהליכי התכנון המרחבי בישראל. חוק זה כולל בחובו את המחויבות העקרונית לשתף את הציבור בהכרעות הנוגעות בהליכים תכנוניים. עם זאת, ההסדרים הקבועים בחוק התכנון והבנייה אינם מאפשרים השתתפות ראויה של האזרחים בכלל, ושל האזרחים המוחלשים וביניהם האזרחים הערבים בפרט, בהליכי תכנון. זאת, משום שתהליך שיתוף הציבור מתחיל בשלב מאוחר מדי, כאשר התכנון כבר נמצא בשלב מתקדם. נוסף על כך, הוא מאפשר שיתוף של הציבור רק בדרך של הבעת עמדה שלילית (באמצעות הגשת התנגדויות לתוכניות). סיבה אחרת היא שחוק התכנון והבנייה אינו מביא בחשבון שיקולים חברתיים, כלכליים ותרבותיים לצורך בחינת ההשפעות של תוצאות התכנון המרחבי על הקהילה המקומית. למאמר שתי מטרות. האחת היא לבחון כיצד התושבים מיישמים הלכה למעשה את הליך שיתוף הציבור. המטרה האחרת היא לבחון את מהותם ותוכנם של השיקולים השונים הנשקלים במהלך התכנון המרחבי. המסקנה הכללית העולה מן המאמר היא שעל-מנת להגיע לתכנון מיטבי ורצוי, נדרש שינוי מהותי בגישה התכנונית המנחה את ההליך עצמו ואת השיקולים הנשקלים במסגרתו. יש לחשוב על תפיסה רחבה יותר המאפשרת שיתוף אפקטיבי יותר ובשלב מוקדם יותר, תוך בחינת שיקולים חברתיים למיניהם אשר יש בהם כדי להשפיע על מערך חייה של הקהילה המקומית שהתכנון חל עליה (מתוך המאמר).
Original languageHebrew
Pages (from-to)701-734
Number of pages34
Journalמשפט וממשל
Volume10
Issue number2
StatePublished - 2007

IHP Publications

  • ihp
  • Building laws -- Israel
  • Jewish-Arab relations
  • Palestinian Arabs -- Israel
  • Wadi Nisnas (Haifa, Israel)

Cite this