Abstract
המאמר בודק את טיבו של קניין הגזלה שחל בשעת הגזלה. הבדיקה מלמדת שפשט המשנה וכן דעת רב גורסים שכאשר הגזלן מכר את החפץ לאדם אחר, הקונה אינו חייב בהשבתו. כלומר: הגזלן קנה את הגזל, והוא בבעלותו הגמורה. ברם כבר האמוראים העמידו מקורות אלה בדרכים שונות כך שיתאימו לתפיסה שהגזל אינו קנוי לגזלן. שאלה נוספת שיש בה כדי להעיד על טיב הקניין קשורה לזמן החיוב בתשלומים של הגזלן. פשט המשנה מורה שהגזלן מתחייב בשעת הגזלה ואילו רבה מחייב את הגזלן שהזיק לפי שעת הנזק. ראשונים ואחרונים עמדו על הסתירה ביניהם ויישבו אותה בדרכים שונות. בהמשך המאמר המחבר טוען שהרציונל המשפטי שבתשתית הקביעה שהקניין חל בשעת הגזלה הוא הרצון לחייב את הגזלן באונסין. נראה שהבעיה המוסרית "שלא יהא חוטא נשכר" הובילה לדחיית תפיסה זו, ועם זאת, חייבו אותו באונסין אף ללא קניין של החפץ.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 1-52 |
| Number of pages | 52 |
| Journal | אוקימתא |
| Volume | 4 |
| State | Published - 2016 |
IHP Publications
- ihp
- Acquisition of property
- Jewish ethics
- Larceny (Jewish law)
- Possession (Law)
- Property