שחזור נוסח המדרש על פי מקבילות-מקורות: פרדיגמה חדשה לבעיה ישנה

יחסי הגומלין בין ביקורת הנוסח של הטקסט, המכונה לעתים "הביקורת הנמוכה", ובין הביקורת הספרותית של הטקסט, ביקורת המסורות והעריכה, המכונה לעתים "הביקורת הגבוהה", מעוררים עניין רב בקרב חוקרי הפילולוגיה המודרניים. בדרך כלל נהוג להניח שמטרת הההדרה הביקורתית של טקסט היא שחזור הטקסט המקורי כפי שיצא מתחת ידי המחבר או העורך והסרת הטעויות שנפלו במהלך המסירה וההעתקה. על פי הנחה זו, הכלי העיקרי המשמש את מהדיר הטקסט הוא הביקורת הנמוכה, דהיינו בירור הנוסח המקורי מבין הנוסחאות שהגיעו לידינו בעדים הישירים של הטקסט, במגוון רחב של מתודות וכלים. לאחר שהמהדיר מיצה את שלב ביקורת הנוסח והעמיד נוסח משוחזר מיטבי של הטקסט, ניתן לגשת לשלב הביקורת הגבוהה – הביקורת הספרותית העוסקת בהתהוותו של הטקסט, בעריכתו ובמשמעויותיו. אחד הנושאים הבוערים לאחרונה בקשר לספרות חז"ל נוגע לשאלת הזהות העריכתית של החיבורים בספרות זו. השאלה באיזו מידה רלוונטי לשער נקודת זמן היפותטית מסוימת שבה נערך ונחתם החיבור אינה טריוויאלית כלל. כל ההבחנה בין ביקורת נוסח לביקורת ספרותית מבוססת על הנחת הימצאותה של נקודת זמן כזאת, שכן בירור הנוסח עוסק בקורות החיבור מנקודה זו ואילך, ואילו הבירור הספרותי הגבוה עוסק ברקע ובהתפתחויות שקדמו לנקודה זו. ברור אפוא שבכל הנוגע לספרות חז"ל ההפרדה שבין רמות הביקורת היא קשה ומורכבת. במאמר זה הטיעון בדבר טשטוש נקודת העריכה מכוון לנקודת העריכה ואחורה, היינו עורכי החיבורים, בפרט המאוחרים שבהם, לא פעלו בחלל ריק ולא המציאו יש מאין אלא השתמשו לעתים במקורות שניתן לזהותם. כך הועשרו הכלים לשחזורו הפעיל של הטקסט המקורי.