שחוק בשמים: סמלי צחוק ביצירתו של ש"י עגנון

"סוד קסמן של יצירות עגנון - בהתמזגות משכרת של המצחיק והרציני, באירוניה המפורסמת שלו, המערערת את הקרקע מתחת לכל ודאות בטוחה ואף מתחת לעצמה. ההומור העגנוני מתחמק מגבולות רטוריים, אינו סובל מסגרות ז'אנריות ואינו מציית לפתרונות פרשניים פשוטים. בספרו החדש של רומן כצמן מוצעת שיטה ספרותית-אנתרופולוגית לפענוח 'צופן הצחוק' העגנוני המורכב – השיטה שמתבססת על פרשנות תרבותית וסמיוטית של סמלים. הקריאה במבחר נרחב של יצירות, הכולל את ארבעת הרומנים הגדולים של עגנון, מעלה תמונה שלמה של עולם סמלי הצחוק העגנוני – עולם של אלימות וקדושה, תמיהה טרגית ומפץ אפשרויות. בעולם זה תיבות פורחות, בני מלכים נעלמים, נחשים נושכים בזנבם, מלאכים ושדים מרקדים, מדומה הופך לממשי ונסים היתוליים ואכזריים אחרים עשויים להתרחש. המחקר מנסה לפתור את החידה: איך ייתכן שבכל מקרה, אם קוראים את סיפוריו כרציניים או אירוניים, דתיים או חילוניים, לגלגנים או אמפתיים, ארכאיים או מודרניסטיים, אם מתנפחים מפתוס או מתפוצצים מצחוק, עגנון הוא תמיד זה שצוחק אחרון". -- מהמעטפת האחורית.