Abstract
מטבעות לשון ובמיוחד צירופים כבולים הם מאבני היסוד של כל שפה. הם מתממשים לרוב בדיבור ובאופן מיוחד בשפה הכתובה, ובעיקר זו הספרותית והמליצית. צירוף כבול הוא 'קולוקאציה הדוקה, שאבריה מופיעים צמודים זה לזה ובסדר קבוע'. הדיקות המילים בהופעתן בצירוף היא כמובן תכונת יסוד להגדרת אוסף מילים כצירוף כבול, אולם יש חשיבות גם לסדר הופעת המילים בצירוף ולאי היכולת להמירן זו בזו. בכלל הכתיבה האומנותית שמשלבת צירופים כבולים מצוי הסיפור המקראי, שגם בו משולבים ניבים ידועים וצירופי מילים קבועים. מאיר שטרנברג חילק את הצירופים הכבולים לארבע קטגוריות, ונקל למצוא אותן בסיפור המקראי: (א) צירוף כבול רגיל (מילולי), כמו למשל 'מנער ועד זקן'. (ב) צירוף כבול אידיומטי, כמו למשל 'וישא את משלו'. (ג) צירוף כבול רומז, כמו למשל 'עד אם כלו אל כל הקציר אשר לי'. (ד) צירוף כבול פנימי (מיוחד לטקסט ספציפי), כמו למשל 'ויהי ערב ויהי בוקר'. על רקע הצירוף הכבול - הן הצירוף הנסמך על נוסחה לשונית קיימת והן צירוף פנימי יצירתי - יכול המחבר להטמיע בסיפורו מבע לשוני השובר את הצירוף הכבול, ובכך לצוד את תשומת הלב של הקורא שחש בחריגה מהנורמה הלשונית. המאמר מדגים את אופני המימוש של שבירת הצירוף הכבול בפרט ומטבעות לשון שכיחים בכלל הסיפור המקראי, ומציע את תרומת השבירה לסיפור בכל מקרה נתון.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 23-44 |
| Number of pages | 22 |
| Journal | תרביץ: רבעון למדעי היהדות |
| Volume | 77 |
| Issue number | 1 |
| State | Published - 2007 |
IHP Publications
- ihp
- Bible as literature
- Hebrew language, Biblical
- Idioms
- ניבים
- שפה עברית -- תקופת המקרא
- תנ"ך -- הבטים ספרותיים