רצח אם

מטרת המאמר היא להציג את משמעותו והשלכותיו של המושג "רצח אם" תוך אינטגרציה ביקורתית של תיאוריות העוסקות במושג. היות שמושג זה הוא חלק מביקורת שמטרתה לשנות מבנים פסיכו־חברתיים, אציג את המחלוקות המעצבות את הדיונים באפשרויות פוסט־אדיפליות,ואטען כי יש מקום לחזור ולחשוב על אימהות כחלק מדיון אונטולוגי־חברתי על הסובייקט. חלקו הראשון של המאמר יבחן את רצח האם כמבנה פסיכו־חברתי שקובע את המשמעות של האם ביחס לתהליכי כינון הסובייקט. במסגרת דיון זה אציג את רצח האם לא רק בהקשריו הבין־אישיים, אלא גם כמרכיב של כלכלה רגשית חברתית שלוקחת חלק בעיצוב התרבות כולה והסובייקט החברתי. אצביע על שני ממדים של רצח־אם. הממד הראשון הוא הצבת האימהי־גופני כיסוד שאין לו כניסה אל הסדר הסימבולי ולכן אינו יכול להיות חלק מסובייקטיביות. הממד השני כרוך בהכחשת המשמעות האנושית והאתית של הקשר עם הגוף האימהי המזין ושל נוכחותו בחיים של סובייקטים בוגרים, וכתוצאה מכך הכחשתו של עצם האובדן כתוצאה מסיומם של היחסים ההראשוניים. לטענתי, השילוב בין שני הממדים האלה מביא לכך שהגוף האימהי, הקשר איתו ואובדנו אינם יוצרים עיקרון שמעצב את הקיום החברתי של בני אדם, אלא נותרים כצל מאיים ורודפני. החלק השני יבחן את האופן שבו רצח האם מופיע כהיבט של התנסות החיים (experience lived ) של אימהות, ויציג כיצד תרבות מטריסיידית — כזו שהמבנה הפסיכו־חברתי של רצח אם עומד ביסודה — מעצבת את חוויית החיים של אימהות ואת יכולתן לחיות את האימהּות כסובייקט. חלקו השלישי של המאמר יטען כי גם חלק נרחב מהדיונים הביקורתיים הפמיניסטיים ביחס לאימהּות אשררו את האפקטים התרבותיים של רצח האם, ויצרו מה שניתן לקרוא לו "רצח אםפמיניסטי". החלק האחרון יציג בקצרה את הדיון באלטרנטיבות למבנים מטריסיידים. בחלק זה אטען כי המחלוקת המעצבת את הדיונים הפמיניסטיים על האפשרות לכונן תרבות לא־מטריסיידית נובעת מהשאלה אילו היבטים של רצח אם הם הכרחיים, אם בכלל יש כאלה, ואילו מהם ניתנים לשינוי. אצביע על החשיבות של דיון אונטולוגי־חברתי באימהות ככלי שיוכל לצקת משמעויות תרבותיות חדשות בעמדה זו. (מתוך המאמר)