רבי יחיאל אשכנזי ותשובותיו: חכם אשכנזי בארצות האסלאם

שלמה זלמן הבלין

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

במהלך המאה השש-עשרה ובראשית המאה השבע-עשרה חלה התעוררות גדולה לחבר ספרי הלכה מסכמים כעין קודיפיקציות ולהוציאם לאור. תקופה פורה זו נתייחדה גם בויכוחים ובפולמוסים לגבי דרכי ההכרעה בהלכה, לגבי שיטות אירגון החומר ההלכתי העצום וסידורו, ולגבי עיקרים ועקרונות שונים במערכת ההלכתית המורכבת בכלליה ובפרטיה, ועל כולם העניין הבולט מאוד במערכת ההלכה והמנהג - הניגודים וההבדלים שבין מסורות חכמי ספרד לבין אלו של חכמי אשכנז. שלוש נקודות עיקריות התעוררו בין הפוסקים הספרדים למקביליהם האשכנזים: 1. התנגדותם העקרונית של חכמי אשכנז לעצם חיבורם של קבצי הלכה מסודרים. 2. הפוסקים הספרדים החזיקו בשיטת ההכרעה לפי קבוצה מצומצמת של גדולי הפוסקים (רי"ף, רמב"ם ורא"ש), לעומת הכלל שהיה מקובל על חכמי אשכנז - 'הלכה כבתראי'. 3. שיטת פסיקה מכנית על פי כללים קבועים ודעות קדמונים, שבה דגלו חכמי ספרד, לעומת מתן עצמאות לפוסק - רב או דיין. על אלה נוספו פרטים נוספים השנויים במחלוקת. על דעתם ושיטתם של חכמי אשכנז יכולים לעמוד מתוך דבריהם של ר' חיים ב"ר בצלאל ושל יחיאל אשכנזי, בני אותו דור, שסודרו בטענות מסודרות ושיטתיות. דבריהם מתאימים לתוכן חיבוריהם של החכמים השונים בתקופות שונות, ומשקפים את שיטת פסיקתם.
Original languageHebrew
Pages (from-to)71-131
Number of pages61
Journalשלם
Volume7
StatePublished - 2001

Cite this