קיום, היעלמות והתהוות - מסע ההתמסרות

בעז שלגי, מיטשל בקר

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

במאמרם מנסים המחברים לתאר את חשיבותן של חוויות חוסר הקיום (non-being) ההיעדר וההיעלמות עבור הנפש האנושית. חוויות אלו, והתמסרות הנפש אליהן, נתפשות כהכרחיות, הן להתהוותו של הסובייקט האנושי והן לתנועת היצירה הבלתי פוסקת בינו לבין זולתו. חלקו הראשון של המאמר יתמקד, מתוך נקודת מבט תוך-נפשית, במחשבה לפיה משאלתו של העצמי והצורך הבסיסי שלו להתמסר לחוסר קיומו הם תנאי הכרחי לכל שינוי, וכי חווית הקיום, כאשר היא מנותקת מהדיאלקטיקה קיום-היעדרות, עלולה להיעשות לקפואה וחונקת, ולהוביל ל'חרדת התמלאות'. חלקו השני של המאמר מציג את מהותה הבסיסית של האינטרסובייקטיביות כתנועה מתמשכת בין ובתוך ריבוי של מצבי עצמי-זולת, ואת גרעינה הבסיסי של תנועה זו כתנועה בין קיום לחוסר-קיום, אשר מאפשרת כל יצירה או התמרה (טרנספורמציה) שהיא. כך אינטרסובייקטיביות, יכולתם של אנשים ליצור, לחוות, להכיר, לעצב, לאהוב ולשנוא זה את זה, מבוססת על תנועתם ההדדית והמשותפת בין קיום להיעדרות - תנועת ההתמסרות. לפי השקפה זו, לב לבה של ההתמסרות הוא מרכיב האין-סופי שבה, ולב ליבה של האין-סופיות היא ההיעדרות, אותו מרכיב הכרחי המבדיל בין קיום גרידא לבין תנועת התהוות צומחת ומתפתחת. שני חלקי המאמר מלווים בדוגמאות קליניות. (מתוך המאמר) Refereed/Peer-reviewed
Original languageHebrew
Pages (from-to)29-36
Number of pages8
Journalשיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה
Volume25
Issue number1
StatePublished - 2010

IHP Publications

  • ihp
  • Dialectic
  • Psychoanalysis
  • Self psychology
  • Self-disclosure
  • Therapist and patient

Cite this