Abstract
רבי יהודה אריה ליב אלתר (להלן: ה'שפת אמת'), היה אחד מהאדמו"רים הבולטים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה. הגותו החסידית, שכונסה בספר "שפת אמת על התורה", הפכה להיות אחד מנכסי צאן הברזל של תורת החסידות, וחוקרים שונים אפיינו אותה כהגות מגובשת, בהירה, וחסרת פולמוסים, מתחים והתלבטויות. במהלך השנים יצאו לאור גם חידושיו לתלמוד, אותם כתב לעצמו תוך כדי לימודו, שהתפרסמו מאוד בקרב הלומדים והודפסו במספר מהדורות. מחקר זה מבקש להתחקות אחר דרכי פרשנותו ולהצביע על כך שהוא מרבה להשתמש בכלים 'ביקורתיים': פירושים עצמאיים המנוגדים לראשונים, הפרדה בין דברי האמוראים לסתמא, הגהות נוסח, הצעות פירוש למקורות תנאיים בניגוד לפירוש התלמוד, ועוד. דרך זו, הייחודית לנוף הרבני המזרח אירופאי, חושפת בפנינו דמות עצמאית וביקורתית, השונה, לכאורה, מדמותו כפי שהיא מצטיירת בהגותו החסידית המתונה. אכן, כפי שהראה יורם יעקבסון, גם בהקשר להגותו החסידית, יש להפריד בין דרשותיו שנאמרו בפני הציבור, ובין דברים שרשם לעצמו עוד בטרם הפך לאדמו"ר ומהם עולה דמות של אדם סוער ועצמאי. המסקנה העולה ממחקר זה, באשר לדרכי פרשנותו לתלמוד, עולה בקנה אחד עם הבחנה זו. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 123-145 |
| Number of pages | 23 |
| Journal | אוקימתא |
| Volume | 6 |
| State | Published - 2020 |
IHP Publications
- ihp
- Talmud Bavli -- Commentaries
- Influence (Literary, artistic, etc.)
- Hasidism
- Cabala