קאנט והדיאלוג האסתטי עם הטבע

בסעיף 42 של ביקורת כוח השיפוט קאנט טוען כי ״הטבע מדבר אלינו ציורית בצורותיו היפות״. בהסתמך על בחירת המילים הקפדנית של קאנט, ניתן להניח שלא מדובר בניסוח מקרי, כי אם בניסיון אמיתי מצד קאנט למצוא בתוך הטבע את האפשרות לתפוס את המשמעות של היופי עצמו בהתאמה עם האופן שבו בני אדם מנסחים אותו. עולות כאן מספר שאלות: מה בדיוק מביע הטבע בצורותיו היפות? האם הצורות היפות בטבע בעלות כוח סמנטי או שזו רק הדרך שלנו לפרש את הטבע? ואם הטבע אכן מדבר אלינו, כיצד אנו יודעים לענות לאותו ביטוי שהטבע מביע בצורותיו היפות באופן שהולם את המשמעות שמגולמת בהן? מאמר זה מציע לבחון את הדיאלוג האנושי עם הטבע דרך הדיבור והמענה המגולמים בו, באמצעות ניתוח הטבע האקספרסיבי שבו הטבע היפה ״מדבר אלינו״ בלשון חידתית של ׳צפנים׳, ׳רמזים׳, ׳עקבות׳ ו׳סימנים׳ מצד אחד, ומצד שני, לבחון את האופן שבו עלינו להיות קשובים לאותם רמזים וסימנים ולזהותם על מנת לספק לאותן צורות יפות מענה. ברצוני לטעון כי לדיאלוג בינינו לבין היופי בטבע, כאשר הוא יוצא לפועל, יש משמעות מוסרית. מטרת המאמר להצביע על הקשר האינטימי בין המשמעות של הניסיון האסתטי ביופי בטבע ובין המוסריות האנושית, שנוצר באמצעות האפשרות שלנו להיות בדיאלוג עם הטבע.