פרטיות ואוטונומיה בהלכי גישור דיגיטליים: מיפוי הסיכונים והצעות לפתרון

תחום הגישור הדיגיטלי התפתח רבות בעשור האחרון, וביתר שאת בעקבות תקופת מגפת הקורונה. פלטפורמות גישור דיגיטליות מוטמעות במערכות פרטיות וציבוריות ומאפשרות לקיים גישורים באמצעים מגוונים, החל בתוכנות היוועדות חזותית וכלה בפלטפורמות ייעודיות שנסמכות על מגוון כלים טכנולוגיים והליכיים, ובהם כלים מבוססי בינה מלאכותית. מאמר זה בוחן כיצד הטרנספורמציה הדיגיטלית של הליך הגישור משפיעה על הזכויות של משתתפיו שקשורות בניהול המידע בהליך, ובראשן הזכות לפרטיות, הזכות להגנת המידע האישי והזכות לאוטונומיה. לשם כך, אנו מציגות מודל מקורי שממשיג את הגישור כהליך שמבוסס על זרימה של מידע. בהתאם להמשגה זו, הליך הגישור מבוסס על מסירת מידע בין הצדדים למגשרת ועיבודו לצורך ניהול משא ומתן וגיבוש הסכמות. כל זאת, תחת הנחה של סודיות ההליך, קרי, מניעת זליגה של מידע שהמשתתפים מסרו בגישור מחוץ להליך. בעזרת המודל אנו מנתחות כיצד כניסתן של פלטפורמות דיגיטליות להליך הגישור יוצרת סיכונים חדשים לסודיות ההליך, וכן לזכויות לפרטיות, להגנת מידע ולאוטונומיה של הצדדים. אנו עומדות על כך שהדיגיטציה של ההליך מובילה ליצירת סוגים חדשים של מידע במסגרתו ולאופנים חדשים של עיבוד והפצה של מידע ממנו. לבסוף, המאמר מצביע על כך שההסדרה המשפטית בתחום – המצויה בתווך שבין דיני הגישור לדיני הגנת הפרטיות והגנת המידע – לוקה בחסר, ומציע פתרונות לקידום ההגנה על זכויות משתתפי ההליך.