Abstract
מהי הדרך שבה המאמין בהשגחה א־לוהית מתבונן על אירועים היסטוריים ופוליטיים? זו השאלה העומדת בבסיסו של מחקר זה. הצהרת בלפור, שקראה לייסוד בית לאומי בארץ ישראל, מושא חלומם של היהודים כאלפיים שנה, וכן אשרורה של ההצהרה בוועידת סן רמו, שבה ניתן לממלכה הבריטית המנדט על ארץ ישראל, הציפו שאלה זו בקרב העם היהודי בראשית המאה ה־20. לשני ההישגים הפוליטיים האלו של התנועה הציונית נתנה היהדות האורתודוקסית משמעות תאולוגית במגוון פרשנויות, שחלקן מנוגדות. המכנה המשותף של קשת התגובות להצהרה ולהשלכותיה המדיניות היה ההכרה האמונית־דתית שזהו מהלך שההשגחה העליונה מכוונת. ואולם באשר לשאלת ההכרה במפעל הציוני, שעמדה על הפרק בימים ההם, היו שלוש עמדות שונות. עמדות אלו שונות בפרשנות שהן מייחסות להצהרה ולהשלכותיה המדיניות, אך אין חולק בדבר משמעותן המדינית הכבירה. היו שראו במאורעות פוליטיים אקטואליים אלו את ניצני הגאולה ואותות מן השמיים המאשרים את רעיון השיבה לציון, ולדידם אותות אלו 'הכשירו' את פעילותה של ההסתדרות הציונית בהנהגתה החילונית
Original language | American English |
---|---|
Pages (from-to) | 21-53 |
Number of pages | 33 |
Journal | היסטוריה, הגות, ריאליה |
Volume | 8 |
State | Published - 2021 |
Keywords
- Jews -- Restoration
- Theology
- אגודת ישראל
- גלאזנר, משה שמואל -- 1856-1925
- הצהרת בלפור
- חברת יישוב ארץ ישראל
- שיבת ציון
- שניאורסון, יוסף יצחק (הרי"ץ) -- 1880-1950
- תיאולוגיה