Abstract
במאמר זה, אעסוק ביחסי מטפל מטופל כפי שהם באים לביטוי בפגישה הראשונה. במהלך שלוש שנים עבדתי עם מתבגרים שאושפזו במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי במרכז הארץ. בני הנוער הגיעו לשם מסיבות שונות ובעקבות הבחנות מגוונות. למרביתם היה זה אשפוז ראשון שמשמעותו הייתה מפגש ראשון עם בית חולים פסיכיאטרי, עם חולים נוספים, עם אנשי צוות מתחומים שונים ועם ניתוק מהסביבה והמשפחה. בעקבות כל זה וביחד עם מצבם הנפשי הקשה, הגיעו מרבית המתבגרים לפגישה הראשונה חרדים, בוחנים, מסויגים ומתנגדים. מקצתם קיוו נואשות לקבל עזרה והקלה בסבל, אחרים היו אדישים. נוכחתי שהפגישה הראשונה חשובה יותר מכל פגישה אחרת, ושהצלחתה או אי הצלחתה היא שתקבע אם יהיה המשך טיפול. כשהמטופלים חשו בפגישה הראשונה התחלת קשר, אמון, הנאה ומרכיב מסוים של שליטה בטיפול, הם שבו וחזרו לפגישה נוספת. מצאתי שטכניקת ה-SQUIGGLE GAME של ויניקוט, עם התאמה מסוימת לטיפול באמנות, התאימה מאוד לפגישה ראשונה ושימשה אותי ככלי דיאגנוסטי וכאמצעי ליצירת קשר. בהקשר לנאמר לעיל, בחרתי להציג נערה בת 14, שהיה זה אשפוזה הראשון במחלקה סגורה (מתוך המאמר).
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 56-60 |
| Number of pages | 5 |
| Journal | טפול באמצעות אמניות |
| Volume | 4 |
| Issue number | 1 |
| State | Published - 2006 |
IHP Publications
- ihp
- Adolescent psychology
- Therapist and patient