Abstract
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את אופן השימוש בהסברים ( accounts) בקרב אסירות, כפי שבא לידי ביטוי בסיפורי חייהן במושגים של סקוט וליימן (Scott& Lyman, 1968, 1970): תירוצים (excuses) והצדקות (justifications) .בנוסף נבחנה התייחסות האסירות כלפי לקיחת אחריות לעבירה שבגינה נשפטו בשלושה רובדי זמן: התייחסות לעבירה בהווה, בראייה רטרוספקטיבית של הנסיבות אשר הביאו את המרואיינת לבצע את העבירה וראייה היפותטית של הנסיבות או המעשים, או שניהם גם יחד, אשר יכלו למנוע את ביצוע העבירה.המחקר כלל ניתוח איכותני של סיפורי חיים של 30 אסירות, אסירות, ראיונות נרטיביים ושאלון מובנה. הממצאים העיקריים מלמדים, כי מרבית הנשים נטו להשתמש בתירוצים כדי להציג את עצמן באור חיובי ולהמעיט ממצבן כסוטות. עם זאת לא מעט מרואיינות תיארו את עצמן כרציונליות וכאקטיביות, והציגו את הכניסה למסלול העברייני ואת ביצוע העבירה שבגינה נשפטו כאירועים שהיו תלויים בעיקר בהן ונעשו מתוך בחירה אישית (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 138-154 |
| Number of pages | 17 |
| Journal | צוהר לבית הסוהר |
| Volume | 20 |
| State | Published - 2019 |
IHP Publications
- ihp
- Interviewing
- Reminiscing
- Responsibility
- Women prisoners