Abstract
במשך עשרות שנים נתפס הקיבוץ בישראל כצורת התיישבות ייחודית שאימצה את ערכי השוויון, שיתוף הפעולה והעזרה ההדדית לצד הישגים כלכליים משמעותיים בחקלאות ובתעשייה. לייחודו של הקיבוץ יש ביטוי במתאר הפיזי שלו, במרחביו, בגניו, בשדרותיו, בשימוש הקרקע ובמבנים ציבוריים רבים המשקפים את עקרונותיו הערכיים ואת אורח החיים שאפיין אותו - בעיקר בעברו. כיום מבנים ונופים אלה הם נכסי מורשת הנושאים ערכים היסטוריים, תרבותיים, חברתיים ועיצוביים. מאז שנות התשעים עוברות על הקיבוצים תמורות מרחקיות לכת- בתפיסת הערכיות, במבנה הארגוני-כלכלי ובהרכב החברתי, והן משפיעות גם על התכנון המרחבי והחזות הפיזית של הנכסים והנופים, ומעמידות בסיכון נכסים ונופים אלה. ניתן לשער כי תיעוד הנכסים וניתוח ערכיהם התרבותיים, לצד בחינה של הפוטנציאל הכלכלי שלהם ומעורבות של האוכלוסייה בפיתוחם, יקדמו הנחיות לשימור ולפיתוח בר-קיימא של נכסים ונופים תרבותיים אלה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 9-18 |
| Number of pages | 10 |
| Journal | אתרים המגזין |
| Volume | 8 |
| State | Published - 2018 |
IHP Publications
- ihp
- Cultural property
- Historic preservation
- Kibbutzim
- Kibbutzim -- Economic aspects
- Kibbutzim -- Population
- Values
- Vernacular architecture