עמדות כלפי שילוב הילד בעל הצרכים המיוחדים ותפיסת מסוגלות עצמית בקרב מתכשרים להוראה בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי במכללות ובאוניברסיטאות

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק האם קיימים הבדלים בעמדות כלפי שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים ובתפיסת המסוגלות בקרב מתכשרים להוראה ולחינוך לפי מסלולי ההכשרה: חינוך פורמלי, חינוך בלתי פורמלי וקידום וטיפול נוער, ועל פי מוסדות ההכשרה, אוניברסיטה אל מול מכללה. במחקר השתתפו 412 מתכשרים להוראה ולחינוך בשלושה מסלולי הכשרה ובמוסדות הכשרה שונים. ייחודו של המחקר הינו בבדיקת הנושא בקרב פרחי הוראה במסלול הפורמאלי והבלתי פורמאלי, שהמחקר אודותם מועט, ואשר ממצאיו יכולים לסייע בעריכת שינויים רצויים בתוכניות ההכשרה, כדי לקדם את כישוריהם של המתכשרים ללמד או להדריך ביעילות במסגרות שילוב. ממצאי המחקר גילו הבדלים בעמדות כלפי שילוב ובתפיסת המסוגלות בין המתכשרים במסלולי ההכשרה השונים, והבדלים בין מתכשרים הלומדים באוניברסיטה בהשוואה ללומדים במכללה. הדיון עוסק במתן הסבר לממצאי המחקר ומביא מסקנות והמלצות להכשרת פרחי הוראה ועובדי חינוך. The purpose of this study was to examine differences in attitudes toward inclusion of special needs students and self efficacy beliefs of trainees in three training programs at two different institutions of higher education. Participants were 412 students in formal education, nonformal education and child and youth care enrolled in a college and a university. This study is unique by focusing on pre-service educators both from formal and nonformal education. Findings therefore should have implications for needed modifications in the preparation of future educators aimed at the development of necessary competencies for teaching and instruction in inclusive settings. Findings revealed differences in attitudes and self efficacy beliefs between students in the three training programs and those enrolled at the college and the university. Findings are discussed and recommendations for the preparation of educators are presented.