על רובדי הגדת פסח במשנה

ניתוח משנת ביכורים ויחסה למשנת פסחים מביא לידי מסקנה בסיסית באשר לתולדות ההגדה והן באשר לתולדות המשנה. נתברר כי סיפור יציאת מצרים בדרך של התחלה בגנות וסיום בשבח, וזאת באמצאות פרשת 'ארמי אבד אבי' ומדרשה, הוא חידוש משלהי ימי התנאים. כי עיקרה של פסקה זו במשנה לקוח ממשנת ר' יהודה בביכורים. ההגדה המשנאית כללה אפוא תחילה - נוסף על הקידוש וההלל - רק את הדיון במשמעותם של מאכלי פסח, באמצעות שאלות הבן ותשובותיו של האב. בין תשובות כלשהן כשיטת תנא קמא, ובין תשובות מוגדרות כשיטת רבן גמליאל. ומשנתחדשה החוליה החדשה של 'ארמי אבד אבי', נשתלבה זו במשנה הראשונה בין שאלות הבן להסבר רבן גמליאל. העמדה זו של דרך עריכתה של המשנה מבהירה ממנה ובה את הקשיים שעולים בה. שני רבדים אלה בהגדה ובמשנה מצריכים הסבר לטעם התהוותם. אך בעוד שטעם הצורך בהסברים למאכלי הפסח מובן היטב על רקע החורבן, שנטל ממאכלים אלה את עיקרם, את הקורבן, הרי טעם הוספתה של פרשת 'ארמי אבד אבי' ומדרשה בשלהי ימי התנאים טעון הסבר.