על הניגוד שבין שמירת המסורת לבין אחדות עם ישראל: הערות בעניין חינוך הדור הצעיר להליכה לפי מסורת האבות

המאמר עוסק בניגוד שבין שמירת המסורת לבין אחדות עם ישראל, והוא כולל הערות בעניין חינוך הדור הצעיר להליכה על פי מסורת האבות. מחבר המאמר סבור שבקרב האוכלוסייה הדתית מקובל על-ידי יהודי שומר תורה ומצוות בן-זמננו לכבד את מסורת אבותיו, הן בהלכה והן בהתנהגות ובמנהגים. חובה דתית זו מעוגנת בהלכה המסתמכת על הפסוק במשלי א', ח': "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". אבל מסורת זו שונה מעדה לעדה, ואפילו לפעמים ממשפחה למשפחה, והדבר מורגש במיוחד בימינו במדינת ישראל שהיתה כור היתוך לקבוצות יהודים שהגיעו מכל רחבי תבל. כתוצאה מכך, חובת שמירת המסורת מתנגשת בדרישה דתית אחרת שלכאורה אינה חשובה פחות: אחדות עם ישראל, היינו החובה הדתית לדאוג לאחידות במנהגיהם והליכותיהם של כלל מאמיני כנסת ישראל. קביעה זו מסתמכת על פסוק מן התורה: "בנים אתם לה' אלוהיכם לא תתגדדו (דברים י"', א'), שנדרש על-ידי חז"ל "לא תעשו אגודות-אגודות". מחבר המאמר מקיים דיון מעמיק בשתי הדרישות המנוגדות הללו, ומציג פתרונות שהוצעו על-ידי פוסקים והוגים שונים, ובעיקר מסתמך על עמדתו של הרמב"ם, וכן על הראי"ה קוק ועל הרב יעקב אריאל. (מתוך המאמר)