עולים מחבר העמים וילידי ישראל בקהילות טיפוליות לנפגעי סמים

קהילות טיפוליות הן אחד השירותים העיקריים לגמילה מסמים. מחקר זה ביקש להעריך את תרומתן לגמילה מסמים בשני מישורים: שיעור הנשירה מהקהילה; השפעת השהות בקהילה על תהליך השינוי בשניים ממשאבי המתמכרים: יכולתם להתמודד עם פיתויי הסם והתמיכה שהם זוכים לה מבני משפחתם ומחבריהם לקהילה. לנוכח שיעורם הגבוה של ילידי חבר העמים בקהילות (כ- 40%) בעת עריכת המחקר ולנוכח הידע המצומצם על התאמתם ועל הסתגלותם לקהילה, נערכה השוואה בשני מישורי המחקר בין ישראלים ותיקים לבין ישראלים ילידי חבר העמים. במחקר השתתפו 213 נפגעי סמים שטופלו בקהילות טיפוליות בישראל מינואר 2006 עד אוגוסט 2007: 110 מהם ילידי הארץ ו-103 מהם ילידי חבר העמים שהגיעו לישראל בשנות ה- 90. הנתונים נאספו באמצעות שאלוני דיווח עצמי: שאלון תפיסת המסוגלות להתמודד עם פיתויי סם (1985 Martin, & Annis), שאלון תמיכה משפחתית (1983 Heller, & Procidano) ושאלון תמיכה חברתית בקהילה (1995 Yalom,). השאלונים מולאו עם הכניסה לקהילה, כעבור שלושה חודשים, כעבור חצי שנה ובסיום הטיפול. ממצאי המחקר הראו שאחוזי הנשירה מהקהילה דומים למקובל בעולם (62%), ואפילו נמוכים מהם במעט, וששיעור הנשירה בקרב ילידי חבר העמים היה נמוך משל ילידי הארץ. במהלך השהות בקהילה חל תהליך דומה של העצמה במשאבי שתי הקבוצות, זאת אף שעם הכניסה לקהילה היתה רמת המשאבים של ילידי חבר העמים נמוכה מזו של ילידי הארץ. הדיון בממצאי המחקר נערך לנוכח נתונים מהעולם ואל מול ההבדלים בתרבות ובתפיסת ההתמכרות בין שתי הקבוצות. Therapeutic communities are among the main services for drug rehabilitation. The aim of this study was to evaluate their contribution to rehabilitation on two levels: first, to examine the rate of dropping out of a community; and second, to examine the effect of being in a community on the process of change in the addicts' resources: specifically, to examine the change in their ability to face high-risk drug situations and in the support they receive from their family and from members of the community. When this study was conducted, a large rate (about 40%) of the individuals in the therapeutic community was CIS born. Because not much is known about their suitability and adjustment for this setting, the contribution to the community was compared between veteran Israelis and CIS-born Israelis. The participants were 213 addicts who had been in therapeutic communities in Israel from January 2006 to August 2007. Of these, 110 were Israeli born and 103 were CIS born and immigrated to Israeli in the 1990s. Data were collected using self-report questionnaires: Situational Confidence Questionnaire (Annis & Martin, 1985), a family support questionnaire (Procidano & Heller, 1983), and a social support questionnaire (Yalom, 1995). Participants filled in the questionnaires when they first entered the community, three months after entry, six months after entry and when therapy was completed. The findings indicated that the dropout rate is similar to the worldwide rate (62%), and even slightly better, and that the rates were lower among CIS-born participants than among their Israeli-born counterparts. During the time in the community both populations showed a similar process of empowerment of resources, despite the fact that upon entering the community, the level of resources of CIS-born participants was lower than that of their Israeli-born counterparts. The discussion refers to worldwide data and addresses the cultural differences between the two groups and the difference in their perception of addiction.