TY - JOUR
T1 - 'ספר הזיכרון' לר' יום טוב בן אברהם אלאשבילי (ריטב"א): פילוסופיה, קבלה הלכה
AU - לורברבוים, יאיר
PY - 2024
Y1 - 2024
N2 - 'ספר הזכרון' הוא כתב הגנה של ר' יום טוב בן ר' אברהם אלאשבילי (ספרד 1250–1320 לערך) על 'מורה הנבוכים' מפני ביקורותיו של רמב"ן בפירושו לתורה. 'ספר הזכרון' הוא חיבור מעורר פליאה, מפני שלהגנת 'הרב־המורה' – כינויו הרומז לגדלות הרמב"ם בהלכה ובפילוסופיה –נחלץ בעל הלכה חשוב, המכריז לאורכו כי הוא מזדהה עם קבלת רמב"ן, ומטעים כי 'רבנו הגדול', רמב"ן, מבקרו בשמה. במאמר זה אציג את רכיבי הפליאה שהחיבור מעורר, את דרכי ההגנה של ריטב"א על הפילוסופיה המימונית, ואציע פתרון לחידת 'ספר הזכרון'. 'ספר הזכרון' הוא צומת שבו נפגשים ומתעמתים זרמים מרכזיים של ההגות היהודית בשלהי ימי הביניים. המאמר מנתח פרקים בחיבור, ומאיר את דיוקנו האינטלקטואלי של ריטב"א, ואת השקפותיו על אודות היחס בין הפילוסופיה לבין הקבלה, ובינן לבין ההלכה. חידת 'ספרהזכרון', על רכיביה ונפתוליה, מזמנת צוהר להתבוננות ביחסים שבין זרמים עיקריים של הקבלה, הפילוסופיה ומחשבת ההלכה בעולמם של חכמים דבי רמב"ן, ובתיווכם, בהיסטוריה האינטלקטואלית של יהודי ספרד במפנה המאות שלוש עשרה וארבע עשרה. בפתח 'ספר הזיכרון' מסביר ריטב"א כי אמונת רמב"ן בקבלה היא המניע לביקורותיו בפירוש התורה על 'מורה הנבוכים'. לאורך החיבור הוא מטעים את הניגוד בין הפילוסופיה המימונית לבין הקבלה, שעבורו היא קבלת רמב"ן, ומכריז כי 'קבלת רבינו הרמב"ן אמתית' 'ואין להרהר אחריה'. בפרק א אנתח את הטענות האלה ואת רקען. בהמשך הפרק אראה כי ריטב"א, כרשב"א מורו, נקט כלפי הקבלה אזוטריות מחמירה, גישה המשתקפת גם ב'ספר הזיכרון'. בפרק ב אציע את דרכי ההגנה על מורה הנבוכים ב'ספר הזכרון'. בפרק ג אתמקד בפסקאות שב'ספר הזכרון' המגינות על הרמב"ם מפני ביקורת רמב"ן בסוגיית טעמי המצוות. ההגנה בסוגיה זו חריגה: בעוד שבכל שאר העניינים הנדונים בחיבור, ריטב"א מציג פירוש הולם, פחות או יותר, להשקפות הפילוסופיות של הרב־המורה, הרי בסוגיית טעמי המצוות הוא טוען כי השקפת הרמב"ם, בדומה להשקפת רשב"א, היא שטעמי המצוות נעלים מן ההשגה. ההגנה ב'ספר הזכרון' על פרקי טעמי המצוות ב'מורה' מלמדת על גבולות הסובלנות של ריטב"א כלפי הפילוסופיה המימונית. בפרק ד אצביע על הטכניקות הרטוריות שבדרכי ההגנה של ריטב"א על ה'מורה'.לאחר שאבקר (בפרק ה) פתרונות שהוצעו לחידת 'ספר הזכרון', אציע (בפרק ו) פתרון. חוקרים הראו כי תמונת העולם המימונית השתרשה בקהילות היהודים בפרובנס ובקטלונה וארגון במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה. רשב"א, שהאמין בקבלת רמב"ן, לימדה רק ליחידי סגולה, ואילו לציבור הרחב, שממנו הקפיד להסתירה, ייעד פילוסופיה מימונית שבהשילב יסודות של אמונה ומסורת. 'ספר הזכרון' ממשיך את הדרך הזו של רשב"א. ריטב"א, שמסתיר מן הציבור הרחב את הקבלה, כותב את החיבור כדי לתחזק את תמונת העולם המימונית עבור הציבור המשכיל והמשכיל למחצה, שבימיו חש מאוים מן הקבלה.
AB - 'ספר הזכרון' הוא כתב הגנה של ר' יום טוב בן ר' אברהם אלאשבילי (ספרד 1250–1320 לערך) על 'מורה הנבוכים' מפני ביקורותיו של רמב"ן בפירושו לתורה. 'ספר הזכרון' הוא חיבור מעורר פליאה, מפני שלהגנת 'הרב־המורה' – כינויו הרומז לגדלות הרמב"ם בהלכה ובפילוסופיה –נחלץ בעל הלכה חשוב, המכריז לאורכו כי הוא מזדהה עם קבלת רמב"ן, ומטעים כי 'רבנו הגדול', רמב"ן, מבקרו בשמה. במאמר זה אציג את רכיבי הפליאה שהחיבור מעורר, את דרכי ההגנה של ריטב"א על הפילוסופיה המימונית, ואציע פתרון לחידת 'ספר הזכרון'. 'ספר הזכרון' הוא צומת שבו נפגשים ומתעמתים זרמים מרכזיים של ההגות היהודית בשלהי ימי הביניים. המאמר מנתח פרקים בחיבור, ומאיר את דיוקנו האינטלקטואלי של ריטב"א, ואת השקפותיו על אודות היחס בין הפילוסופיה לבין הקבלה, ובינן לבין ההלכה. חידת 'ספרהזכרון', על רכיביה ונפתוליה, מזמנת צוהר להתבוננות ביחסים שבין זרמים עיקריים של הקבלה, הפילוסופיה ומחשבת ההלכה בעולמם של חכמים דבי רמב"ן, ובתיווכם, בהיסטוריה האינטלקטואלית של יהודי ספרד במפנה המאות שלוש עשרה וארבע עשרה. בפתח 'ספר הזיכרון' מסביר ריטב"א כי אמונת רמב"ן בקבלה היא המניע לביקורותיו בפירוש התורה על 'מורה הנבוכים'. לאורך החיבור הוא מטעים את הניגוד בין הפילוסופיה המימונית לבין הקבלה, שעבורו היא קבלת רמב"ן, ומכריז כי 'קבלת רבינו הרמב"ן אמתית' 'ואין להרהר אחריה'. בפרק א אנתח את הטענות האלה ואת רקען. בהמשך הפרק אראה כי ריטב"א, כרשב"א מורו, נקט כלפי הקבלה אזוטריות מחמירה, גישה המשתקפת גם ב'ספר הזיכרון'. בפרק ב אציע את דרכי ההגנה על מורה הנבוכים ב'ספר הזכרון'. בפרק ג אתמקד בפסקאות שב'ספר הזכרון' המגינות על הרמב"ם מפני ביקורת רמב"ן בסוגיית טעמי המצוות. ההגנה בסוגיה זו חריגה: בעוד שבכל שאר העניינים הנדונים בחיבור, ריטב"א מציג פירוש הולם, פחות או יותר, להשקפות הפילוסופיות של הרב־המורה, הרי בסוגיית טעמי המצוות הוא טוען כי השקפת הרמב"ם, בדומה להשקפת רשב"א, היא שטעמי המצוות נעלים מן ההשגה. ההגנה ב'ספר הזכרון' על פרקי טעמי המצוות ב'מורה' מלמדת על גבולות הסובלנות של ריטב"א כלפי הפילוסופיה המימונית. בפרק ד אצביע על הטכניקות הרטוריות שבדרכי ההגנה של ריטב"א על ה'מורה'.לאחר שאבקר (בפרק ה) פתרונות שהוצעו לחידת 'ספר הזכרון', אציע (בפרק ו) פתרון. חוקרים הראו כי תמונת העולם המימונית השתרשה בקהילות היהודים בפרובנס ובקטלונה וארגון במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה. רשב"א, שהאמין בקבלת רמב"ן, לימדה רק ליחידי סגולה, ואילו לציבור הרחב, שממנו הקפיד להסתירה, ייעד פילוסופיה מימונית שבהשילב יסודות של אמונה ומסורת. 'ספר הזכרון' ממשיך את הדרך הזו של רשב"א. ריטב"א, שמסתיר מן הציבור הרחב את הקבלה, כותב את החיבור כדי לתחזק את תמונת העולם המימונית עבור הציבור המשכיל והמשכיל למחצה, שבימיו חש מאוים מן הקבלה.
UR - https://uli.nli.org.il/discovery/search?vid=972NNL_ULI_C:MAIN&query=lds05,contains,000809761
M3 - מאמר
SN - 0334-3650
VL - 90
SP - 51
EP - 130
JO - תרביץ: רבעון למדעי היהדות
JF - תרביץ: רבעון למדעי היהדות
IS - 1
ER -