Abstract
זהות עצמית בזיקנה מוצגת במאמר כנתונה להשפעותיהם המנוגדות של שני סוגי מוסדות: דיור מוגן ובית-אבות ציבורי. זיקתם של מוסדות אלו לנטיות לקבל או להכחיש את המוות נידונה במאמר קודם. על פי זיקה זו, המשתנים ספרות חיים ותודעה משותפת הם המשתנים הקובעים מיהם סוכניה של הזהות העצמית בכל מוסד ומה טיבה. תהליכי הבניית זהות בדיור מוגן מוכרים לקורא מזירות חיים אחרות, ולעומת זאת הם משמשים כרקע להבלטת ייחודיותה של תופעת הסטיגמה בקרב דיירי בית-האות. הדיון באפיוניהן ובהשלכותיהן של סטיגמות בין-אישיות מציגן כמנגנון חברתי קונסטרוקטיבי בהתמודדות עם המוות. טענת המאמר היא כי מן הפרספקטיבה של סוף החיים, הזרה בחלקה, דימויים סטיגמטיים עשויים לתרום לרווחת הקולקטיב והפרט
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 31-45 |
| Number of pages | 15 |
| Journal | גרונטולוגיה: כתב-עת בנושאי הזיקנה |
| Volume | 30 |
| Issue number | 3 |
| State | Published - 2003 |
IHP Publications
- ihp
- Aging -- Psychological aspects
- Identity (Psychology)
- Old age homes
- Rest homes
- Stigma (Social psychology)