סולידריות, תקווה והתמודדות עם אלוהים: ההיבט של רצון החיים של העם היהודי בעת החדשה כתמה מרכזית בהיסטוריוגרפיה של יהודה באואר

יהודה באואר מוכר היטב בזכות מנהיגותו הציבורית בלימודי השואה והג'נוסייד. מאמר זה מבקש להאיר היבט אחר של ההיסטוריוגרפיה של באואר: רוב עיוניו המחקריים, המתמקדים בנושאים היסטוריים קונקרטיים – בשונה מסקירותיו הכלליות – עוסקים בכמה נושאים ברורים מאוד בתחומי ההיסטוריה היהודית. יש בהם ניסיון לברר את סוגיית ייחודו של העם היהודי כתופעה היסטורית – מבעד למנסרה של השואה. אפשר להבחין בכלל כתביו בשישה מקבצי מחקרים הקשורים כולם אלו לאלו ואף נשזרים וחופפים: 1. תנועת הבריחה; 2. הטרילוגיה שלו על תולדות ארגון הג'וינט; 3. הפולמוס על מחויבותה של הקהילה היהודית בארצות הברית לפעולות להצלת יהדות אירופה; 4. התנהגותן של ההנהגות היהודיות תחת השלטון הנאצי; 5. המשא ומתן בין קבוצות יהודיות ויחידים יהודים לבין הנאצים על הצלה; 6. הארגון הקהילתי היהודי ואופני הפעולה שלו, במיוחד במזרח אירופה. על אלה יש להוסיף נושא שהעסיק את באואר לאורך דרכו כחילוני מוצהר: היהדות הדתית ואפשרות האמונה באל לאחר השואה.