נישואין כהסכם או כמטפיזיקה: עיון הלכתי-פילוסופי בסדר הגט

הגט הוא ביסודו שטר, מסמך זכויות, המשנה את הסטטוס של האשה, ומפקיע את מחוייבותה לייחד את קשרי האישות שלה לבעלה, ובכך הוא מתיר אותה להינשא. אולם הפרקטיקה של הליך הגירושין כפי שהיא התפתחה הלכה למעשה, מעידה על משהו אחר, על תפיסה מטפיזית של מהות הגט. הגט נעתק מן המישור המשפטי ועבר לפעול במישור הרוחני-דתי. כותב המאמר מבקש לבסס טענה זו דרך התבוננות בשלושה פרמטרים עיקריים העוסקים בצורתו של הגט: הגופן שבו הוא נכתב, הסטנדרטיזציה של חתימת העדים והאיות הייחודי של שמות הצדדים שבגט. בשלושה נושאים אלה וב"סדר הגט", נוהל כתיבתו ונתינתו של הגט בבית הדין, התפתח הגט באופן החותר תחת יסודו של הגט בתור שטר, ומציב אותו ככלי מטפיזי: תהליך המטמורפוזה של הגט מסיט את מרכז הכובד שבו ממסמך משפטי בעיקרו אל עבר מסמך דתי-מטפיזי במהותו. המחבר מציע לראות את שורשיה של תפיסה מטפיזית זו של הגט בתפיסה מטפיזית של הנישואין עצמם, שהגט בא להתיר אותם. תהליך זה מעיד על כך שגם הנישואין נתפסים בעיקרם כישות רוחנית בעלת ממד אונטולוגי ולא כמוסכמה חברתית, חוזית או קניינית בלבד. שינוי "מציאות" זה מחייב התמודדות אשר עיקרה באותו מישור אונטולוגי.