משפט פלילי בצל מרחב המיקוח: מידול ומדידה של פערי ענישה בעסקאות טיעון

על פי התאוריה הקלאסית "מיקוח בצל המשפט", המיקוח על עסקאות הטיעון נערך בצל תוצאות המשפט הצפויה, ולהיקפה של תופעות עסקאות הטיעון לא אמורות להיות החצנות או השפעות עקיפות על תוצאת המיקוח. במאמר זה אבקש להצביע על קשר שטרם נבחן בספרות, בין שיעור עסקאות הטיעון ובין מרחב המיקוח עליהן. כתוצאה של קשר זה, פערים שאינם נובעים מהבדלים בעסקאות טיעון שונות בתיקים בעלי מאפיינים דומים, פערים שאינם נובעים מהבדלים בעוצמת הראיות, עלולים להחריף עם העלייה בשיעור עסקאות הטיעון. במילים אחרות, הירידה בביקוש למשפטים מרחיבה את מרווח המיקוח על עסקאות הטיעון ומחלישה את צל המשפט. המשמעות היא שעקב כך נפרמת הזיקה בין תוצאת המיקוח לתוצאת המשפט הצפויה, והפערים בענישה מחריפים. ניתן אומנם לטעון כי פערי ענישה קיימים גם במשפטים, ולכן יש לקבל רמה מסוימת של פערי ענישה בעסקאות הטיעון כהכרחית. אלא שקיומם של פערי ענישה במשפטים לא עולה הסכמה לכך שפערי ענישה בעסקאות הטיעון יחריפו רק משום ששיעור השימוש בעסקאות הטיעון גבר. במאמר זה סקרתי את עולם עסקאות הטיעון, ערכתי בחינה משפת של מעמדן המשפטי, הצידוקים שהובאו להן והביקורות שהובעו כנגדן. כמו כן, הצגתי את אופן מיסודן של עסקאות הטיעון בפסיקה ובחקיקה וחולפות שונות שמנסות להסדיר הליך של עסקת טיעון. לאחר מכן הצגתי מודל כלכלי-מתמטי המאפשר להגדיר את מרחב המיקוח על עסקאות הטיעון לצורך בחינה תאורטית של הטענה לעיל. על בסיס התאוריה, הגדרתי מדד לפערי הענישה ופרסתי מתודולוגיה לניתוח אמפירי לצורך בחינתה של הטענה המציאות. לבסוף, מתוך המסקנות שעלו מן המחקר, וכדי למזער את התופעה הנדונה ונזקיה, סקרתי הצעות לתיקון שנדונו בספרות, פרסתי את הצידוקים לחתור לאמת העובדתית וכן הצעתי תיקון לחוק, ההופך את האפשרות לבירור האמת העובדתית לחלופה בת מימוש. (מתוך המאמר)