משנת "כותל חצר שנפל" ופרשנותה בתוספתא ובתלמודים

המשנה במסכת בבא בתרא (א, ד) פוסקת שאם כותל של חצר המשותפת לשני שכנים נפל ואחד מהם רוצה לבנותו, הוא יכול לכפות את חברו להשתתף עימו בבניית הכותל מחדש עד גובה ד' אמות, אולם מעל ד' אמות אין הוא חייב לבנות אלא אם כן השכן סמך לו כותל אחר. לפי פשוטה של משנה, הבונה כותל מעל ד' אמות מתכוון להקנות את הכותל לשכן כאשר ירצה בכך, ולכן כשהשכן סמך לו כותל אחר גילה דעתו שהוא מעוניין לקנות את הכותל, וממילא גם הצליח לקנות אותו בקניין חצר, שהרי הכותל בנוי בחצרו. בתוספתא ובתלמוד הירושלמי מובאת התייחסות למשנה זו, אולם דבריהם קשים וכבר ניסו לבארם המפרשים והחוקרים. במאמר אני מציע פירוש חדש לדבריהם, ולפיו הם פוסקים שהבונה מתכוון להקנות את הכותל רק לאחר שהשכן ישלם עליו. כאמור, מן המשנה לא נראה כך אלא שהשכן קונה לפי רצונו גם אם עוד לא שילם, ולכן הירושלמי מתרץ את המשנה על ידי הוספת אוקימתא. אומנם בתלמוד הבבלי אין דיון ישיר על השאלה הזאת, אך מן העיון בסוגיית הבבלי על משנה זו הסקתי שהוא סובר שהכותל קנוי לשכן עוד לפני ששילם. למחלוקת זו יש השלכה חשובה על הלכות היורד לשדה חברו. (מתוך המאמר)