מרחב מבוקר: פרקטיקות ביקורתיות במחלקות לשירותים חברתיים

המאמר יוצא מנקודת הנחה שעד כה לא נבחנה בחינה ראויה האפשרות לשלב פרקטיקה ביקורתית בהרחבה בשדרה המרכזית של מקצוע העבודה הסוציאלית. המפגש הישיר בין שיח ביקורתי ובין שיחים הגמוניים הוזנח במחקר בשל מיעוט המגע בין שיחים אלו בשטח. המאמר מציג מחקר שביקש להתמודד עם מחסור זה ולבחון הן את האפשרות של שיח ביקורתי להשתלב בפרקטיקה של עובדות סוציאליות בשירות הציבורי והן את המפגש הישיר בין השיח הביקורתי לבין השיחים השמרניים והניאו־ליברליים בשטח כדי לעמוד על יחסי הכוחות ביניהם בפועל. לשם כך נבחן תהליך חדש המתרחש בשטח, שבמסגרתו משרד הרווחה והשירותים החברתיים בישראל מאמץ את השיח הביקורתי של "עבודה סוציאלית מודעת־עוני" ומטמיע אותו בכמה תוכניות חלוציות במחלקות לשירותים חברתיים. המחקר כלל ראיונות עם עובדות סוציאליות, עם מנהלות צוות ועם מנהלות מחלקה בכמה יישובים שבהם תוכניות אלו פועלות. העובדות מציגות שני צירים של פרקטיקה ביקורתית: ציר בין־אישי העוסק ביחסים ומתמקד ביצירת קשר קרוב עם הפונות, קשר המאתגר את ההייררכייה; וציר מבני, העוסק במשאבים ומציג את המחויבות היצירתית של העובדות להשגת משאבים בתוך הקשר מוסדי המתאפיין במחסור במשאבים. הפרקטיקות הביקורתיות המוצגות במחקר זה נחשפות גם הן כמינוריות וכסמויות. כך הן מעידות על ההגמוניה היחסית של השיחים השמרניים והניאו־ליברליים בשדה מחד גיסא, ומאידך גיסא גם על האופן שבו השיח הביקורתי מכונן לעצמו מעמד פרופסיונלי בשטח. המאמר מציג ניתוח של פרקטיקות אלו, של יחסי הכוחות בין השיחים הנחשפים ומתוך כך מוצעות בו מסקנות למחקר ולפרקטיקה (מתוך המאמר)