Abstract
חסידים נוהגים להימנע ממצה שרויה בחג הפסח. מאמר זה בוחן את הנוהג הזה בהקשר הרחב של גיבוש מנהגים חסידיים והתפשטותם כחלק מהתהוות הזהות החסידית. לשם כך המאמר מתחקה אחר ראשיתה של הזהירות מפני מצה שרויה בקרב החסידים בתור מקרה מבחן להיווצרות המנהג החסידי. הקשר רחב יותר של המאמר הוא הכתיבה ההלכתית שיצאה מבית מדרשם של החסידים. המאמר מתמקד בדברי ר' שניאור זלמן מליאדי ופסקי ההלכה שלו. המאמר מציע שלושה כיוונים כדי לתת פשר לפער בין ספר הפסקים של רבי שניאור זלמן מליאדי לבין תשובתו בנוגע למצה שרויה: ניתוח תורת-משפטי המבוסס על ההבחנה בין אופנים שונים של ביטוי של נורמה הלכתית, תיאור היסטורי הנסמך על ניסיון לתארך את כתביו ההלכתיים, והסבר הנעוץ בסוציולוגיה של ההלכה בקרב תנועת החסידות המתגבשת.
| Translated title of the contribution | Gebrokts: Halakhah, Kabbala, and the History of Hasidism |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 365-395 |
| Number of pages | 31 |
| Journal | דיני ישראל |
| Volume | 35-36 |
| State | Published - 2021 |
IHP Publications
- ihp
- Cabala
- Hametz
- Hasidism
- Hasidism -- Customs and practices
- Jewish law
- Jewish law -- History
- Jurisprudence
- Matzos
- Religion and sociology
- Responsa
- Shneur Zalman -- of Lyady -- 1745-1812