Abstract
מעולם לא הועמדה מרכזיותה של ארץ ישראל בתודעה הציונית דתית בספק. הוגי דרכה ומנהיגיה המעשיים של הציונות הדתית הסכימו על עצם מרכזיותה של הארץ בהגות הציונית דתית, גם אם הציגו יותר מתיאוריה אחת להסברת עניין זה. ואולם, לא זו בלבד שהציונות הדתית לא היתה תנועה של דגל אחד - יישוב הארץ - אלא שרוב מאמציה המעשיים ואף העיוניים הושקעו בבניין החברה היהודית כארץ, ובגיבוש משנה עיונית המאפשרת זאת. בתודעתה ההיסטורית ראתה הציונות הדתית את עצמה כתנועה המגשרת בין קודש לחול, בין מסורתיות למודרניות; כתנועה המעורבת במכלול החיים החברתיים פוליטיים והחותרת להשפיע על עיצוב החברה והתרבות ביישוב ובמדינת ישראל. תופעה זו חשובה דווקא על רקע העובדה שהגותו של הרב אי"ה קוק, שהעמיד את ארץ ישראל ויישובה כתכליתו העיקרית של המעשה הציוני - כבשה כבר בשנות השלושים את לבה של הציונות הדתית. למרות זאת, לא הפכה הציונות הדתית לתנועה של דגל אחד. היא המשיכה לתפוס את עצמה ולפעול בהתאם למגמות שאפיינו אותה מאז ראשית היווסדה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | מאה שנות ציונות דתית: היבטים רעיוניים (קובץ בעריכת אבי שגיא ודב שוורץ) |
| Place of Publication | רמת גן |
| Publisher | הוצאת אוניברסיטת בר אילן |
| Pages | 457-473 |
| Number of pages | 17 |
| ISBN (Print) | 9652262471 |
| State | Published - 2003 |
IHP Publications
- ihp
- Eretz Israel -- In Judaism
- Religious Zionism