מי מפחדת מאוטוביוגרפיה? על כתיבתן האוטוביוגרפית של נשים בעולם הערבי - פדוא טוקאן והיפאא ביטאר

במאה העשרים, לצד התפתחות שחלה בכתיבה הנשית בעולם בכלל, החלו להתפרסם אוטוביוגרפיות פרי עטן של נשים ערביות. זאת, בין השאר, בהשפעת שינויים פוליטיים, כלכליים וחברתיים שהתרחשו בתחילת המאה העשרים בעולם הערבי והשפיעו על מעמדן של הנשים ועל תודעתן העצמית, וכן בהשפעת אסכולות פמיניסטיות מערביות. אמנם, לספרות הנשית יש מאפיינים ייחודיים, אך היא אינה מנותקת מהשיח החברתי-תרבותי-פוליטי במרחב שהיא נכתבת בו. שזירת סממנים אוטוביוגרפיים ביצירה או בכתיבה אוטוביוגרפית במסווה של רומן או של סוגה אחרת עשויה להקל על המחברת את תהליך החשיפה ולהציג בצורה מהימנה יותר את הקונפליקט בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי-הנשי. ברומן בעל מאפיינים אוטוביוגרפיים, או ברומן אוטוביוגרפי, הקורא עשוי למצוא קווי דמיון בין חיי המחבר להתרחשויות שחווה הדמות ביצירה, אך להבדיל מאוטוביוגרפיה, החושפת סיפור חיים מלא, רומן אוטוביוגרפי עשוי לחשוף פרטים ספורים בלבד או רק שלבים מסוימים מחיי המחבר. למהלך חייו של המחבר עשויה להיות השפעה ניכרת על הכתיבה ועל תכניה, ולפיכך יבואו בה לידי ביטוי גורמים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים. המשוררת הפלסטינית פדוא טוקאן והסופרת הסורית היפאא ביטאר מבטאות שני קולות של נשים הלוחמות למען האמת שלהן. טוקאן רואה בשחרור הנשי חלק בלתי נפרד מן השחרור הלאומי ומבנייתה של אומה מתוקנת. לפיכך היא מדגישה ביצירותיה את הממד הלאומי וקושרת בין המאבק הנשי האישי למאבק הלאומי. ביטאר יוצאת נגד הדיכוי הנשי באמצעות חשיפה בוטה של תחושותיה הקשות והכמוסות ביותר. את חומרי היצירה שלה היא שואבת מסיפור הגירושין האישי שלה, והיא מצליחה לשתף בו את קהל קוראיה בעזרת הגדרת יצירתה כרומן. כל אחת בחרה לקדם את סדר היום הנשי במרחב הערבי בדרכה שלה, ובכך כל אחת מהן מבטאת דפוס אחר של כתיבה אוטוביוגרפית ומציגה טכניקה המסייעת לה להתמודד עם תכתיבי החברה הפטריארכלית. (מתוך המאמר)